עמוד:114

המ ְ שׁךְ מעמוּד 112 א וֹ , למשׁל : הוֹלכים אנחנ וּ סתם לים , ( אם בּכלל מרשׁה אבי ) לוֹק ְח ִים ג ַל ְג ַל וענבים , וּמגיעים סוֹף סוֹף ... לרחוֹב סקנדל ! " הגענ וּ ! " אוֹמר דוֹדי , " נרד מן הגמל ! " " טוֹב " , אני אוֹמר , " תקנה לי ארטיק , אבל ! " " בּשׂמחה ! " אוֹמר דוֹדי שׂמחה , ו ְקוֹנ ֶה ע ַל ה ַמ ִ שׁ ְ ק ָל שׁני קיל וֹ בּצל . בּ ְ ח ַי ַי ק ְצ ָת ט ַר ַל ַל ַל . א וֹ , למשׁל , בּערב , את כּ וֹבע וֹ משׁלי ךְ מ ִת ַח ַת ה ַס ַפ ְס ָל ; א ךְ כּשׁאני מדליק את החשׁמל , חוֹטף הוּא , חת וּ שׁתים , וחוֹב שׁ את כּ וֹבע וֹ המטמבּל , וּמחי ךְ : הידד ! כּבר לֹא נחטף מכּת חשׁמל ! כּזה דוֹד מבלבּל ! טוֹב . מה יכוֹלים כּבר לעשׂוֹת , ( לֹא לכל אחד י שׁ את אוֹת וֹ הדוֹד !) א ֲב ָל , בּ ְ ע ֶצ ֶם , זה לֹא נוֹרא בּכלל , ואפל וּ , צרי ךְ להוֹדוֹת , שׁכּל זה קצת מצחיק , וזה בּעצם – דוקא מזל ! מ ִת וֹךְ ה ַס ֵפ ֶר דוֹדי שׂמ ְחה , הוצאת הקיבוץ המאוחד 1964

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר