|
|
עמוד:135
סוגי המהגרים ויעדי ההגירה נמצא שבכל הסוגים של משקי הבית היו מהגרים : הן במשקי בית עניים והן במשקי הבית העשירים יותר ; בקרב בעלי חלקות קרקע קטנות או חסרי קרקע וכן בקרב בני השכבה המשכילה . עוד מצאנו , כי גילם של רוב המהגרים נע בין 20 ל - 29 שנים , וזמן השהייה הממוצע במדינות שאליהן היגרו הוא 2 . 6 שנים . המסקנה העולה מן הטבלה היא , שככל שהכפר הוא כפרי יותר , כן רב הסיכוי שמישהו מתושביו יהגר . וככל שהכפר עירוני יותר , כך נמוך הסיכוי שמישהו מתושביו יהגר . לפי נתונים אחרים , רוב המהגרים מן הכפרים החקלאיים הם " פלאחים מהגרים " , ובשני הכפרים - בשנואן ובכפר - שנואן - רבים יותר " המהגרים המשכילים " . הטבלה מציגה גם את יעדי ההגירה . המהגרים יצאו ל - 4 מדינות עיקריות : לעירק ( % , ( 51 . 1 לערב הסעודית ( % , ( 30 . 7 ללוב ( % 7 ) ולירדן ( % . ( 6 מיעוטם של המהגרים פנו לתימן , לבחרין , לקטר , לברית האמירויות הערביות , לכווית ולסודן . מעטים בחרו להגר ליעדים רחוקים יותר - לאירופה , לאמריקה ואף לאוסטרליה . מה השפיע על המהגרים בבחירת המדינות ? המומחיות המקצועית שלהם היא אחד הגורמים . בעלי מקצוע מיומנים ומיומנים למחצה בחרו בעיקר בערב הסעודית . לעומתם , עובדים חקלאיים ופועלים לא מיומנים אחרים בחרו בעיקר בעירק . מרואיינים רבים ( % , ( 74 . 3 שנשאלו אילו גורמים הניעו אותם להגר ומה היו מטרותיהם בהגירתם ממצרים , השיבו באופן כללי שהם רצו לשפר את הכנסתם ולהעלות את רמת חייהם . בין הסיבות היותר ממוקדות הוזכרו בניית בית או שיפוץ הבית הקיים , וכן נישואין . סיבות שהוזכרו פחות היו השאיפה להבטיח את עתיד הילדים והמשפחה , הרצון לרכוש מוצרים בני קיימא ( טלוויזיות , מאווררים , מכונות כביסה וכדומה ) , הרצון לרכוש קרקע , או השאיפה להקים מיזם שיכניס כסף , כמו חנות או מונית . השימוש בכספים המועברים ופיתוח האזור הכפרי " הכספים המועברים " ( , ( remittances הכספים שנהגו העובדים המהגרים לשלוח מהמדינה שאליה היגרו לכפרי המוצא שלהם במצרים , היו במשך שנים המקור העיקרי למטבע החוץ במצרים . כספים אלה תרמו רבות לצמיחה הכלכלית באזורים הכפריים . עם זאת , אפשר לראות את ההכנסות הללו כתוצאה ממדיניות הליברליזציה הכלכלית , שהובילה לשגשוג בפעילות הפרטית , במסחר הזעיר ובתעשייה הזעירה . הכסף שזרם לאזור הכפרי השפיע הן על המצב הכלכלי והן על המעמד החברתי . נסביר : הגירת עובדים למדינות ערב , ובהם עובדים מן המעמדות הנמוכים , היא ביטוי ליוזמה כלכלית אישית . בפעם הראשונה בהיסטוריה , לא רק לבעלי המשקים הגדולים ולבני האליטה המשכילה ניתנה ההזדמנות לחסוך כספים ולצבור הון ; גם לפלאח חסר קרקע ניתנה הזדמנות לשנות את מצבו בכוחות עצמו , ולהיות שותף , גם אם באופן חלקי , בתרבות צריכה חדשה . תפיסה זו אינה אופיינית לחברה מסורתית , שבה אין מקום ליוזמה אישית , והמעמד החברתי של הפרט נקבע על פי בעלות על קרקע ועל פי המעמד במשפחה המורחבת . למעשה , הגירת עובדים פתחה פתח לשינויים בניעות החברתית בכפר . " המהגר המצליח " הגיע למעמד כלכלי גבוה בכוחות עצמו באמצעות שילוב בין שני גורמים : חסכונות רבים מכספי עבודתו בחוץ לארץ , ועיסוק מכניס לאחר שובו למדינתו . עם זאת , המיתוס על העני שעם שובו הפך עשיר , אין לו על מה להישען . אמנם מי שמצליח לבנות לו בית , לשאת אישה או לקנות טלוויזיה - אכן שיפר את מצבו , אך באופן זמני בלבד . במקרים רבים החיפוש אחר מקורות הכנסה מתחיל מחדש אחרי שהכסף אוזל . בעיקר בכפר יסוף , שם המהגרים הם הצעירים ביותר , והזמן הממוצע שהם שוהים בחוץ לארץ ניעות חברתית מעבר של בני אדם ממעמד חברתי אחד למעמד חברתי אחר , בעיקר על ידי שינוי התעסוקה . שינוי זה מביא לשינוי ברמת ההכנסה , בסגנון החיים ובמידת היוקרה של המקצוע . מהו הקשר בין ניעות חברתית בכפר לבין הגירה מן הכפר ? עוד על ... המשפחה המורחבת בכפר הערבי זוהי יחידה חברתית בסיסית בחברה הערבית . היא כוללת את האב , האם , הבנות שעדיין לא נישאו והבנים ומשפחותיהם - נשיהם וילדיהם . בני המשפחה המורחבת מתגוררים במגורים משותפים או בבתים סמוכים זה לזה , וכלכלתם משותפת . תהליכי המודרניזציה גורמים להתרופפות המסגרת של המשפחה המורחבת . הבנים משכילים יותר ועצמאיים יותר מבחינה כלכלית , והם שוהים תקופות ארוכות מחוץ לבית לצורכי לימודים או עבודה . ההתרופפות של המשפחה המורחבת שונה מיישוב ליישוב - ככל שהיישוב פתוח יותר להשפעות חיצוניות , וככל שרמות ההכנסה וההשכלה בו גבוהות יותר , כן גוברת הנטייה של הבנים לעצמאות .
|
|