|
|
עמוד:129
אפשר לחזות שני תרחישים להתפתחות המערך היישובי באזור : על פי התרחיש הראשון - העיר אל - עין תמשיך לגדול באותו קצב . היישובים הכפריים המרוחקים והמבודדים יתרוקנו וייעלמו , והיישובים הכפריים הקרובים יותר " ייבלעו" ויהפכו לחלק מהעיר . אפשרות זו מבוססת על ההתרחבות המתמשכת של גבולות העיר . בתרחיש הזה אל - עין רבתי תשתרע על 500 קמ " ר . כפרי לוויין רבים , כמו סוליימט , יהאר ואל - אוהא נבלעו כבר על ידי התפשטות העיר . תרחיש דומה לזה שצוין כאן מתרחש ברוב ערי המפרץ ובמדינות מתפתחות אחרות . על פי התרחיש השני , היישובים המרוחקים מן העיר ( עד 150 ק " מ ) ימשיכו להתקיים ולא ייעלמו , כפי שעלול לקרות על פי התרחיש הראשון . מרחק כזה יאפשר לתושבים : לגור באזורי מגורים שבהם יש מרכזים קטנים , ליומם למקום העבודה , לנסוע לקניות ולבילוי ולהשתמש במוסדות החינוך שבעיר הגדולה ( . ( Northam , 1979 ; Hagget , 1975 , p . 336 במקרה זה תשמש אל - עין מוקד צמיחה שישפיע על התפתחות האזור כולו . אחת ההשלכות של תרחיש זה היא הפיכת הכפרים לערי שינה ולמקומות בילוי בסוף השבוע . אסטרטגיה מרחבית לאזור אל -עין על פי שני התרחישים שפורטו לעיל עולה הצורך בתכנון מרחבי שיענה על מגמת הגידול הנוכחית ויסייע לשמור על האיזון המרחבי בין העיר אל - עין לבין האזור הכפרי סביבה . יש לציין , שכיום גודלה של העיר אל - עין הוא בינוני , והיא נמצאת במצב המאפשר לה להתחרות בערים אחרות באמירויות המפרץ . זהו זמן מתאים לבחון מחדש את המדיניות המעודדת גידול עירוני באל - עין , לפני שההתפתחות המואצת תוביל למצב בעייתי . על הרשויות המקומיות להקים מנגנונים שיאטו את התפתחות העיר לטובת התפתחות היישובים הכפריים , וכך תצומצם המשיכה של תושבי הכפרים אל העיר . יש לבחון מחדש את המדיניות בשתי הרמות - העירונית והאזורית . ברמה העירונית , על הרשויות המקומיות לעסוק בשימור התשתיות הקיימות , לשפר את מערכות התחבורה הציבורית , להטיל מסים על קרקעות ולתת לכוחות השוק לקבוע את מחירי הקרקעות . אחת המשימות הקשות במדיניות החדשה הזו היא האטת התפשטותה של העיר על ידי הגדרה מחדש של גבולותיה העירוניים . ברמה האזורית - יש להפיח רוח חיים ביישובים הכפריים , ולהמשיך במדיניות הדוגלת בפיזור האוכלוסייה במדינה ובמדיניות יישובם של הבדווים . אין ספק שהעיור בברית האמירויות הוא תופעה בלתי הפיכה שתעצב מחדש את המבנה הפיזי והחברתי -כלכלי שלה . מדיניות פיתוח אחת מיושמת זה זמן רב במדינות רבות : יצירת " יישובי מפתח " ( יישובים מרכזיים ) ומוקדי צמיחה שמושכים השקעות ציבוריות ופרטיות מהעיר הראשה ( . ( Powe and Whitby , 1994 ; Gaile , 1992 ; Harthson , 1992 ; Currie , 1976 חרף הביקורת הנוכחית על המעורבות הציבורית הרבה במדיניות העירונית ( , ( Devas and Rakodi , 1993 האמירויות השונות מקיימות את המדיניות הזו בהצלחה . אין זה בלתי סביר לצפות להצלחה ביישום המדיניות הזו בכפרים אחרים שיוכלו להוות מרכזים עירוניים חדשים בתת האזורים שלהם . בחירת היישובים שישמשו מוקדי צמיחה צריכה להתבסס על קריטריונים רלוונטיים כמו פוטנציאל הפיתוח הכלכלי שצפוי ליישוב , מיקומו , מרחקו מיישובים אחרים ועוד . ברמה החברתית עשויה מדיניות זו להקל על הבדווים את המעבר מאורח חיים מסורתי לאורח חיים של יושבי קבע ביישובים עירוניים . נוסף על ההקצאה של משאבים ליישובים הכפריים יש גם לדאוג לפיתוח ענפי כלכלה חדשים , שהרי צפוי צמצום תעסוקתי בענף החקלאות . יש לקבוע מדיניות שתבטיח פיתוח בר קיימא של היישובים הללו . אפשר להשיג זאת על ידי עידוד האוכלוסייה המקומית לפנות ליזמות פרטית שתסתייע בגורמים ציבוריים ( Ferguson , 1992 ) ולהשתמש בידע מקומי (; Choguill , 1994 ; Gaile , 1992 . ( Enoh , 1990 ; Cinneide and Keane , 0199 עוד על ... מוקד צמיחה עיר באזור מסוים , המקבלת תמיכה מהשלטון , ובה מרוכז כוח כלכלי הגורם לפיתוח כלכלי -חברתי באזור כולו . תכנון של פיתוח אזורי המבוסס על מוקד צמיחה מניח כי הפניית משאבים ליישוב מסוים תקדם מבחינה כלכלית את האזור כולו : יהיו בו ובקרבתו יותר מקומות עבודה , הוא יספק יותר שירותים , תשתכלל מערכת הכבישים , יזמים ישקיעו בו , וכדומה . מהו לדעתכם היתרון ומהו החיסרון במצב שבו מחירי הקרקע אינם נקבעים על פי כוחות השוק , כלומר על פי ערכם הריאלי ? מה הם היתרונות ומה הם החסרונות של מדיניות פיתוח המבוססת על מוקד צמיחה ?
|
|