|
|
עמוד:75
בשנת הכספים 1995 - 1994 הגיע הגירעון בתקציב הכוויתי לכדי 4 . 5 מיליארד דולר , והיווה כ - % 10 מכלל התוצר הגולמי באותה שנה . צמצום ההוצאה הציבורית במטרה להקטין את הגירעונות התקציביים הוא עניין קשה ביותר , ולעתים אף בלתי אפשרי , כיוון שחלק ניכר מהתקציב הממשלתי מופנה למימון המשכורות והשירותים הציבוריים , שעלותם הולכת וגדלה . כך לדוגמה , בבחרין , בתקציב , 1994 עלויות השכר הגיעו לכדי % 50 מכלל התקציב . מאידך גיסא , המשך קליטת כוח עבודה מקומי נוסף בשירות הציבורי איננו אפשרי עוד . על כן בשנים האחרונות אנו עדים להתגברותה של מציאות פרדוקסלית במשקי הנפט במפרץ : מצד אחד , חוסר יכולתם של משקים אלו לצמצם את התלות בעובדים זרים ; ומנגד , גידול מתמשך בשיעורי האבטלה הגלויים של כוח העבודה המקומי , במיוחד בקרב בעלי השכלה גבוהה . על פי נתונים בלתי רשמיים , בשנת 1997 הגיעו שיעורי האבטלה בקרב כוח העבודה המקומי לכדי % 20 בכווית , % 15 בבחרין ו - % 12 בערב הסעודית . נוסף על כך , חלקם הגבוה של העובדים הזרים מכלל כוח העבודה מביא לכך שחלק גדול מההכנסות מייצוא נפט וגז מוצאות את דרכן אל משקי האם של העובדים הזרים באמצעות העברות הכספים של העובדים . כך למשל , בשנים האחרונות הגיע היקפן השנתי של העברות העובדים לכדי 400 מיליון דולר בבחרין , 1 . 5 מיליארד דולר בעומן , וקרוב ל - 10 מיליארד דולר בערב הסעודית . הון עצום זה מבקשים שלטונות מדינות הנפט להשאיר במשקיהם באמצעות מדיניות הוויסות והתכנון של הרכב כוח העבודה . בשנים האחרונות ניצבים שלטונות המדינות הללו בפני דילמה קשה : מצד אחד , ברור להם כי לא ניתן יהיה לאורך זמן להמשיך במתכונת הכלכלית הנוכחית אשר גורמת לגירעונות תקציביים הולכים וגוברים . מנגד , צמצום מדינת הרווחה או הטלת מסים בשיעור משמעותי על הכנסות האזרחים טומנת בחובה סכנות פוליטיות הרות אסון עבורם . האיזון הפוליטי העדין עליו מבוססות החברות הללו - מצד אחד רמת חיים גבוהה לאזרחים ומן הצד השני כמעט ללא שיתופם בשלטון - עלול להתערער . שינוי במערכת החברתית -כלכלית עלול להביא לקצו של המבנה השלטוני הנוכחי במונרכיות אלו . מאז אמצע שנות ה - 90 אנו עדים לשינויים העוברים על כלכלות משקי הנפט במפרץ . שינויים אלה כוללים ניסיונות תיעוש ומשיכת משקיעים זרים , במטרה להגדיל את התוצר הגולמי ולגוון את הרכבו , וכן תהליך הפרטה הכולל אף את ביטול שיטת הערבות ( כפיל ) . אולם אף על פי שבצעדים אלו יש בכדי לאושש את כלכלות משקי הנפט ולהביא לגידול חלקו של הסקטור הפרטי בכלל התוצר הלאומי , באותה עת הם מעודדים את גידולו של כוח העבודה הזר . מאז אמצע שנות ה - 90 החלו מדינות הנפט בגירוש מסיבי של עובדים זרים אשר לא החזיקו בידם רישיונות עבודה ושהייה תקפים . אולם , לצעדים אלה נגד העובדים הזרים יש השלכות ישירות על האטרקטיביות של משקי הנפט בעיני המשקיעים הזרים , שכן אלה התבססו על זמינותו הגדולה של כוח עבודה זר וזול לצד כוח קנייה גדול של האוכלוסייה המקומית . זאת ועוד - בעוד שתהליך התיעוש וההפרטה טומן בחובו פוטנציאל גבוה לאושש משקים אלו ולחלצם מהמיתון המתמשך , סביר כי הוא יביא לחיזוקו של מעמד ביניים עצמאי אשר אינו תלוי עוד מבחינה כלכלית בשלטון המרכזי . רבים מבני מעמד זה , יש לזכור , לא רק רכשו השכלה מערבית , הם אף עשו זאת בטובות שבאוניברסיטאות המערב ונחשפו במשך תקופה ארוכה לשיטת הממשל הדמוקרטית המערבית . לעתים הם הושפעו גם מזרם נגדי , האסלאמי - פונדמנטליסטי . האם ימשיכו אלה לתמוך במשטרים הקיימים ? האם יוותרו לאורך זמן על שותפות , בצורה זו או אחרת , בשלטון ובתהליך קבלת ההחלטות ? עד לאיזה שלב יוכלו השלטונות הנוכחיים של מדינות הנפט במפרץ להמשיך ולקיים את מדיניות הקצבה בלי לערוך בה שינויים משמעותיים לאור המיתון הכלכלי המתמשך ? האם ידעו המשפחות השולטות הנוכחיות לעשות את השינויים המתבקשים בתחום החברתי - כלכלי , כמו גם הפוליטי , לאור ירידת מחירי הנפט מחד , וגידול האוכלוסין המהיר מאידך ? איזו סכנה ליציבות המשטרים עלולה להתעורר כתוצאה משינויים כלכליים ושינויים בשוק העבודה ? הסבירו .
|
|