|
|
עמוד:69
ביצוען של תוכניות הפיתוח הנרחבות חייב , אם כן , ייבוא מסיבי של עובדים זרים . גיוסם של אלה לא נתקל בקשיים , שכן השכר שהוצע להם במדינות הנפט היה גבוה במאות אחוזים ויותר מהשכר המקובל תמורת עבודה מקבילה באחד ממשקי האם . בנוסף לכך , ההפשרה במערכת היחסים הבין - ערבית ומדיניות ההגירה הליברלית שבה נקטו כלל יצואניות העובדים המזרח - תיכוניות , למעט סוריה , אפשרו תנועה כמעט חופשית של עובדים בין משקי המזרח התיכון השונים במהלך שנות ה - 70 וה - . 80 יתר על כן , מספר יצואניות עובדים גדולות , במיוחד מצרים וירדן , אימצו מדיניות המעודדת ותומכת בהגירת כוח עבודה מקומי למדינות הנפט . עבור מדינות אלו , הגירה בהיקף נרחב של עובדים טמנה בחובה מספר יתרונות כלכליים - חברתיים , ובראשם צמצום לחצי התעסוקה . יש לזכור כי במצרים מאז שנות ה - 50 קצב גידול האוכלוסין היה מהיר במידה רבה מקצב הפיתוח הכלכלי , דבר שגרר , בהכרח , גידול מהיר בשיעורי האבטלה , הן הגלויה והן הסמויה . הגירה מסיבית של עובדים היוותה פתרון , לפחות בטווח הזמן הקצר , ללחצי התעסוקה שהלכו וגברו במשקים אלה . בירדן , ההגירה המסיבית למדינות הנפט במפרץ , ובמידה מועטה יותר אף ללוב , היא זו שאפשרה את קליטתם של מאות אלפי פליטים פלסטינים לאחר מלחמת יוני , 1967 זאת בלא לסבול משיעורי אבטלה גבוהים . בנוסף לכך , העברות כספי העובדים לארצות מוצאם ( workers ’ remittances ) היוו מקור מרכזי למטבע חוץ ובכך תרמו לצמצום הגירעונות במאזני התשלומים של יצואניות העובדים המרכזיות . פתרון אפשרי אחר למחסור החריף בכוח העבודה במדינות הנפט במפרץ היה אזרוח רחב היקף של עובדים זרים . אולם פתרון זה לא עמד על הפרק אף לא באחד ממשקים אלו . נראה כי ביסוד ההחלטה לא לאזרח זרים בהיקף נרחב , אף לא כאלה ממדינות ערב האחרות שהיו ערבים - מוסלמים - סונים ( בדומה למרבית האוכלוסייה המקומית במדינות הנפט ) , עמדה שאיפתם של מנהיגי מדינות הנפט לשמור על המרקם החברתי - פוליטי הקיים , במיוחד המבנה השבטי . אזרוח בקנה מידה רחב , הם חששו , עלול להביא לתמורות רחבות , הן חברתיות והן פוליטיות , אשר עלולות לסכן את עצם המשך שלטונם . במיוחד אמורים דברים אלו ביחס לאזרוח רחב היקף של עובדים ממדינות ערב " הרדיקליות " * אשר היה עלול לחזק אלמנטים אופוזיציוניים מקומיים , ובכך לסכן את המשך שלטונן של המשפחות השליטות . היחידים שאוזרחו היו בדווים בני האזור שחיו במדבריות שגבלו במשקי הנפט , במיוחד הבדווים שנדדו במדבריות עירק , כווית וערב הסעודית . האסטרטגיה שאימצו מנהיגי מדינות הנפט כללה שני מרכיבים יסודיים . ראשית , מתן אפשרות תנועה כמעט חופשית של עובדים זרים ללא קביעת מכסות , על מנת לענות על הביקוש הגואה לכוח עבודה בטווח הזמן הקצר ; ואילו בטווח הזמן הארוך , סיפוק כוח העבודה הדרוש ממקורות מקומיים באמצעות פיתוח מסיבי של החינוך על כל שלביו , מהיסודי ועד הגבוה , במטרה לשפר את איכותו של כוח העבודה המקומי . ושנית , אימוץ מדיניות מעודדת ילודה , כלומר מדיניות המעודדת שיעורי פריון ( fertility rates ) גבוהים של האוכלוסייה המקומית , על כל הכרוך בכך , ובכך להשיג שיעורי ריבוי טבעי גבוהים ככל שניתן . במקביל , חתרו השלטונות לשיפור מערכת הבריאות והרווחה , כדי להביא לצמצום חד בשיעורי התמותה . אלה יחדיו היו אמורים להביא לגידול מהיר בשיעורי הריבוי הטבעי וכתוצאה מכך לגידול מהיר בהיקף האוכלוסייה המקומית . ואכן , בפרק זמן קצר ביותר השיגו מדינות הנפט הישגים מרשימים ביותר בתחום שיפור שירותי הבריאות , בעיקר באמצעות גיוס כוח עבודה זר ובניית תשתיות , שכללו בניית בתי חולים , מרפאות וכו ' בהיקף נרחב ביותר . נוסף על כך , בכל מדינות המשפ " מ שירותי הבריאות ניתנים לאזרחים חינם ; לעתים אף טיפולים רפואיים הדורשים אשפוז בחוץ לארץ ממומנים על ידי המדינה . התוצאות בתחום הבריאות לא איחרו לבוא , ובפרק זמן קצר ביותר שיעורי התמותה במשקים אלו פחתו באופן חד . כך למשל , בעוד שבשנת 1960 אילו קשיים ובעיות צפויים למדינות המעודדות את תושביהן להגר מהן ? מה הם היתרונות והחסרונות של ההחלטה לא להעניק אזרחות לעובדים זרים במדינות המשפ " מ ? * הכוונה לאותן מדינות שבהן תפסו את השלטון קציני צבא והנהיגו מדיניות סוציאליסטית - חילונית - מצרים , סוריה ועירק .
|
|