|
|
עמוד:
הפשרה בין שיקולים דתיים וחילוניים לא היה , כאמור , הנושא היחיד שהשפיע על קביעת זהותן של המדינות החדשות . כבר בשלבים המוקדמים של תהליך בינוי המדינה נאלצו ראשי השלטון במדינות השונות להתמודד עם הצורך לאזן בין שיקולים לאומיים פן - ערביים לבין שיקולים הקשורים בזהויות של כל מדינה בנפרד . מקימי המדינות הראשונות הגיעו לפשרה : בחוקותיהן ובמגילות העצמאות שלהן נקבע לעתים קרובות שלמרות היותן עצמאיות וריבוניות , הן חלק בלתי נפרד מן האומה הערבית או מן ה " מולדת הערבית " , ושהן ממתינות לרגע המתאים כדי " להתאחד מחדש עם החלקים הערביים האחרים . " הליגה הערבית , שהוקמה בשנת , 1945 העניקה מסגרת רשמית לפשרה הזאת ; היא הבטיחה עצמאות לכל מדינה החברה בה אך הותירה פתח לשיתוף פעולה , לאינטגרציה ולאיחוד - שייעשו בהדרגה . וכך , בעוד האידאולוגים הערבים התווכחו על חזונות מתחרים - שחלקם סתרו זה את זה - עסקו מדינאים ופוליטיקאים מעשיים ב " אמנות האפשר " . למעשה , הגישה הפשרנית הזאת אפשרה לאחדות מן המדינות הערביות לתפקד ברמת תפקוד סבירה בשנים הראשונות לעצמאותן . למשל , מצרים , עירק , סוריה , לבנון , ירדן ומרוקו אימצו שיטות ממשל ליברליות או מעין ליברליות , ואפשרו את שילובן של תת - קבוצות גדולות למדי בפוליטיקה . פעמים הכירו בקבוצות אלה הכרה רשמית והקצו להן חלק יחסי בגופים הנבחרים והשולטים ( למשל , ירדן ולבנון ) . לאחר שזכתה סוריה בעצמאות , היה ראש ממשלתה הראשון , פריס אל - חורי , נוצרי , ובמצרים היו ראשי ממשלות קופטים - נוצרים כמו בוטרוס רלי ויוסף והבה . בעירק מילאו שיעים וכורדים תפקידים של ראשי ממשלה ויושבי ראש הפרלמנט . וכך , מגוון חברתי - אתני זה יצר מידה מסוימת של פלורליזם פוליטי . בשנות ה - 50 וה - 60 הסתיימה ההתנסות הליברלית הראשונה , וסיומה גרם בעיות לקהילות המיעוטים . ברבות ממדינות ערב תפסו את השלטון אנשי צבא בעלי אידאולוגיה ערבית לאומנית וכוחנית ועשו שינויים כלכליים וחברתיים גדולים . במדינות ערביות אחרות , שבהן שלטו במשך שנים אחדות משטרים צבאיים או חד - מפלגתיים ושאוכלוסייתן רב - גונית , גרם היעדר הפלורליזם הפוליטי למתחים . אף כי המשטרים הצבאיים החד - מפלגתיים ניסו לענות על צורכיהן של קבוצות מיעוט , היה הדבר הצהרתי או שרירותי בלבד , על פי גחמותיהם של השליטים . במצבים קיצוניים הוחלף שלטון הרוב בשלטון מיעוט . מאז 1970 שולטים בסוריה בני המיעוט העלווי בעוד רוב הסורים הם סונים ( % . ( 65 ואילו בעירק , משנת 1968 המיעוט הסוני ( % 35 ) שולט על כל הקבוצות האחרות . בכל המדינות , מלבד מצרים , דחיקתן של קבוצות המיעוט מהשלטון במקרים מסוימים וקיומם של משטרים צבאיים - אידאולוגיים חד - מפלגתיים גרמו לאי - שקט גלוי . בעירק , סוריה , סודן , אלג ' יריה , סומליה ומאוריטניה פרצו ב - 30 השנים האחרונות עימותים אלימים פחות או אלימים יותר . כיום ( שנת 1996 ) מתנהלים עימותים אלימים ומתמשכים בסודן , בסומליה ובעירק . פעמים ההתנגדות אינה רק כלפי הלגיטימיות של המשטר אלא גם כלפי הלגיטימיות של המדינה עצמה . וכך שלמותן הטריטוריאלית של סודן , סומליה ועירק נמצאת בסכנה חמורה , והתהליך של בינוי מדינה שנמשך כמה עשרות שנים מפנה את מקומו במדינות אלה לתהליך הפוך של פירוק מדינה . השאלה החברתית : ניעות וצדק חברתי שני תהליכים - ההתמערבות וההתפוררות של האימפריה העות ' מאנית - התרחשו בד בבד וגרמו בין השאר להתפוררות הארגון המסורתי של המיעוטים האתניים בעולם הערבי . עם קבלת העצמאות של מדינות ערב גדלה הניעות החברתית של המיעוטים האתניים , גבר מאוד שילובם בקבוצת הרוב בחברה הן במגורים הן בתעסוקה , וגדלה המודעות הפוליטית שלהם . חינוך מודרני , עיור , התפתחות של אמצעי תעבורה וחשיפה לתקשורת ההמונים סייעו לקידום התהליכים האלה . פלורליזם פוליטי השקפה הנשענת על הכרה בקיומן של דרכי מחשבה ודעות שונות , מפלגות שונות וכדומה - אלה לצד אלה . הגישה הפלורליסטית מבקשת להעניק זכות של ביטוי וייצוג לכל מרכיבי החברה ולמנוע בלעדיות תרבותית ופוליטית של קבוצה אחת בלבד . התמערבות תהליך של שינוי בהשפעת דפוסי חברה ותרבות שהתפתחו במערב אירופה ובארצות הברית . התהליך הזה מתרחש במדינות המכונות " מתפתחות " , מאיים על הזהות המסורתית שלהן וגורם לאימוץ דפוסים חברתיים , ערכיים ותרבותיים מערביים . במדינות ערב הוליד תהליך ההתמערבות התנגדות של חוגים שונים ובעיקר של חוגים אסלאמיסטיים . ניעות חברתית מעבר של בני אדם ממעמד חברתי אחד למעמד חברתי אחר , בעיקר על ידי שינוי בתעסוקה . השינוי הזה מביא לשינוי ברמת ההכנסה , בסגנון החיים ובמידת היוקרה של המקצוע . אילו פשרות נטו לאמץ מנהיגים במדינות ערב בשלבים הראשונים של הקמת מדינתם ? מדוע לדעתכם היעדר פלורליזם פוליטי מסכן את שלמותן של מדינות במזרח התיכון ?
|
|