|
|
עמוד:
המסר המדיני של עידוד הילודה , הפך את השימוש באמצעי המניעה להליך כמעט בלתי חוקי . מצב זה וביסוס הנורמה של נישואין בגיל צעיר השפיעו על גידול האוכלוסייה באלג ' יריה . הכנסות ממכירת הגז הטבעי והלאמת כל המגזרים הכלכליים תרמו גם הן לעלייה בהכנסות המדינה ואפשרו למדינה לעודד את הילודה . כל זאת בשעה שבמרוקו , שכנתה של אלג ' יריה , מספר התושבים בראשית שנות ה - 60 היה גדול מאשר באלג ' יריה . אבל במשך השנים חלה במרוקו ירידה משמעותית בפריון , והחל משנת 1997 גדולה אוכלוסיית אלג ' יריה מאוכלוסיית מרוקו ( 28 . 8 מיליון תושבים באלג 'יריה לעומת 27 . 2 במרוקו ) . רק בשנת , 1983 כמעט 20 שנה אחרי רוב המדינות השכנות , החלה אלג ' יריה להנהיג מדיניות המעודדת את תכנון המשפחה . סוריה היא דוגמה אחרת לקשר שבין לאומנות ופוליטיקה לבין שינויים דמוגרפיים . הנטייה להגדלת האוכלוסייה בסוריה היא תוצאה מן השינויים הגיאופוליטיים והדמוגרפיים שעיצבו את המזרח התיכון בין מלחמת העולם הראשונה לבין המלחמות עם ישראל ( . ( 1982 - 1948 סוריה ראתה בפריון כלי נשק . המנהיגות הסורית הבינה ששטח נרחב יותר משמעו קרקעות פוריות נרחבות שבאמצעותן יהיה אפשר לכלכל אוכלוסיות גדולות יותר . הסורים ומנהיגיהם כעסו , ועודם כועסים , על צמצום שטחה של סוריה : מצפון על ידי טורקיה ; ומדרום על ידי פלסטיין - ארץ ישראל המנדטורית - ועבר הירדן ואחר כך על ידי ישראל ; ממזרח על ידי עירק ( מסירת חבל מוסול ) , ולבסוף , על ידי מתן עצמאות ללבנון . לפני שנות ה - 80 תמכו אינטלקטואלים סורים , ואתם בני העם והמנהיגים , בהגברת הילודה . לטענתם : "דרושה מדיניות מתאימה שתעודד משפחות גדולות ותילחם בנטייה המערבית לשקול שימוש באמצעי מניעה . " הממשלות גם הן תמכו בעידוד הילודה . בסוף שנות ה - 70 קבעו סקרים את גודל המשפחה האידאלית כמשפחה שבה 6 . 1 ילדים . % 25 מן האנשים רצו יותר מ -8 ילדים . אחת הסיבות לכך הייתה הגאווה הלאומית ובשיקולי הפריון לא הובאו בחשבון שיקולים כלכליים . גם כיום יש בסוריה תופעה ייחודית בעולם הערבי : הרצוי - המשפחה האידאלית - 5 . 0 ילדים ( 1993 ) גדולה יותר מן המצוי 4 . 20 ילדים ( ב - 1990 ופחות מזה ב - , ( 1993 וחרף המיתון הכלכלי , כמיהתה של סוריה למשפחות גדולות לא נפגעה . הפלסטינים וערביי ישראל הם דוגמאות טיפוסיות לקשר שבין לאומנות , עימות ופריון . הירידה המשמעותית בפריון בסוריה ובמקומות אחרים בעולם הערבי , אינה מתרחשת באזורי הרשות הפלסטינית או בקרב ערביי ישראל . * הפריון באזורי הרשות הפלסטינית , שהיה גבוה כבר בשנת 1987 המשיך לעלות וזאת למרות רמת ההשכלה הגבוהה , למרות המספר הגבוה של הלומדים בבתי הספר ולמרות העיור . התהודה הרגשית של האינתיפאדה משנת 1987 הגבירה את הפריון מ - 7 ילדים בשנת 1988 ל - 7 . 57 בשנת 8 . 6 ) 1990 בעזה ) . אצל ערביי ישראל , ירדה הילודה מ - 52 לידות לאלף בשנת 1962 ל - 34 לידות לאלף בשנת . 1987 אך בהמשך גם הם הגבירו את הילודה : קצב הילודה של ערביי ישראל , שהם % 16 מן האוכלוסייה , עלה ל - 38 לכל אלף בשנת , 1995 וקצב הגידול הטבעי של אוכלוסייה זו גדול פי 3 מקצב הגידול של הרוב היהודי . איך מסבירים את הגלים הדמוגרפיים הללו ? פוליטיזציה של הדמוגרפיה ? עלייה בקצב הילודה הפלסטינית כדי לאזן את ההגירה היהודית ? סימון הגבולות הלאומיים באופן מטפורי ומעשי מתוך ראיית הנשים את תפקידן ללדת את הילדים שהאומה זקוקה להם ? ככל שהסברים אלה נשמעים משכנעים , הם לא מקובלים על הכול . יש הטוענים שהגידול בילודה הוא תוצאה של העימות ולא נשק לצורך העימות . הפגיעה בכלכלה בשטחי הרשות הפלסטינית שמה קץ לכל סוגי הניעות החברתית והניידות הגיאוגרפית , עודדה כלכלה מקומית עם השתתפות מזערית של הנשים בשוק העבודה ולכן יש התמקדות בחיי המשפחה . פלסטיין , פלשתינה ( א " י ) השם שהעניקה ממשלת המנדט הבריטי ליישות המדינית החדשה בארץ ישראל בראשית שנות ה - . 20 היחידה המדינית הזאת נקראה באנגלית פלסטיין ( , ( Palestine בעברית פלשתינה ( א " י ) ובערבית - פלסטין . האם אפשר לתת פרשנות אחרת לעלייה ברמת הפריון בקרב ערביי ישראל בשנים ? 1995 - 1987 * קצב הגידול השנתי של האוכלוסייה הערבית בישראל : 3 . 1 % - 1997 3 . 4 % - 1998 3 . 5 % - 1999 3 . 9 % - 2000
|
|