|
|
עמוד:216
הראה לי את השיניים שלו " ( עמ ' . ( 9 – 8 הכלב , שהמשיך אחר כך להפיל תפוזים מן המדפים , נעמד על שתי רגליו האחוריות והפיל גם את מנהל הסופרמרק ט על הרצפה . האיש הזועם רצה להזעיק את לוכד הכלבים , ואז לא יכלה אופאל להתאפק וצעקה - " זה הכלב שלי . אל תקראו לתופס-הכלבים " ( . ( 8 אופאל ואביה הגיעו ימים מעטים לפני האירוע הזה לעיירה קטנה ומנומנמת , שבה קיבל האב הכומר תפקיד בקהילה של דיירי חניון ק רונועים , ש כנסייתם נקראה " כנסיית הזרועות הפתוחות " . האב היה אדם שקט שמיעט בהפגנת רגשות והיה עסוק תמיד בהכנת הדרשות השבועיות לכנסייה . אמה של אופאל עזבה את המשפחה כשאופאל הייתה בת שלוש , והילדה לא ידעה עליה דבר . במקום החדש עדיין לא הכירה איש , והכלב המוזר שמצאה ואימצה בלי לחשוב היה הראשון שהאיר לה פנים . אופאל שכנעה את אביה לקבל את הכלב לביתם : " ' טוב , ' אמר הכומר , ' זה ברור שהוא כלב רחוב , או שאני לא ידוע מה זה כלב רחוב [ ... ] ויש לו באמת פחות מזל מאתנו . זה בטוח ' . " ( . ( 14 הידידות החדשה עם סופר - מר מעניקה לאופאל , המבלה שעות רבות לבדה , הזדמנות לתת ביטוי לרגשותיה . היא מדברת אל הכלב , מתבוננת בתגובותיו ומעזה להשמיע דברים שלא אמרה עד אז , למשל - היא מדברת על אמה שנעלמה , על כך שאביה אינו מוכן לספר לה מה קרה ושהיא חוששת להפנות אליו שאלות . אופאל שואבת מהכלב אומץ לפנות לאביה ולבקש שיספר על האם ( סוף פרק , 3 ופרק 4 כולו ) . הכלב , שהתנהגותו איננה צפוי ה , מחולל מהומה זוטא פעם אחר פעם ; בכנסייה הוא לוכד עכבר ומעורר צחוק ותחושת קרבה בין המתפללים , בספרייה הוא מבהיל את הספרנית - אבל אחר כך נקשרת בזכותו ידידות חמה בינה לבין אופאל הנהנית לשמוע את סיפוריה של האישה הזקנה ; הצורך לרכוש בחנות לבעלי חיים קולר ורצועה עבור סופר - מר הוביל לידידות עם המוכר השתקן שהיה אסיר לשעבר , ואופאל , שהכסף לא היה מצוי בכיסה , מצאה את הדרך לממן את הפריטים שקנתה - כשהציעה לעבוד תמורתם בחנות החיות ; בזכות הכלב הוזמנה אופאל למסיבת יום הולדת של ילדה בת חמש וחשה שכבר איננה בודדה כפי שהייתה ; סופר - מר הביא את אופאל לחצרה של מי שכונתה " המכשפה " - קשישה כבדת ראייה שחיה בגפה , ושבסופו של דבר לימדה את אופאל דבר או שניים על שיפוטיות , על אנושיות , על סליחה ועל גמישות . כך יכלה אופאל להיפרד מהביקורתיות שלה כלפי ילדה בת גילה בעיירה , ולהתיידד עם שני ילדים בני גילה שנהגה בהם תחילה בגסות רוח . סופת הרעמים המתוארת באמצע הספר , בפרק , 11 היא בבחינת ה " אקדח " המופיע במערכה הראשונה ויורה במערכה האחרונה ( על - פי האמרה " אקדח המופיע במערכ ה הראשונה של המחזה עתיד לירות במערכה האחרונה " המיוחסת לצ ' כוב וגם לסטניסלאבסקי ) . סופת הרעמים הלילית גרמה לכלב מה שהכומר כינה " פחד פתולוגי " , ושיבשה את מנהגו ; הוא ייבב וגנח ופתח בריצה מטורפת בין חדרי הקרונוע עד שהסערה נרגעה . בהמשך , כשאופאל החליטה עם הגברת ג לוריה דאמפ ( " המכשפה " ) לערוך מסיבת גן בחצרה של הגברת דאמפ , היא הזמינה את כל מכריה החדשים - שכמעט כל אחד מהם חווה צער או בדידות או שניהם יחד . אבל סופת רעמים שפרצה בזמן המסיבה הרסה את הכיבוד והבריחה את המזומנים לתוך הבית ואת סופר - מר - מן החצר אל רחובות הע יירה ; לאופאל ולאביה , שיצאו לחפש אחר הכלב , הייתה זו הזדמנות לדבר בגילוי לב על העצב הגדול שהעכיר את חיי שניהם - היעלמות האם והוויתור על החיפושים אחריה , על האשמה עצמית ועל האשמת הזולת , על היכולת המוגבלת של בני האדם לשלוט במציאות - וגם
|
|