עמוד:109

יש חריגים לכלל זה – יש צירופי סמיכות שבהם נהוג לרבות הן את הנסמך והן את הסומך . לדוגמה : ראש עיר > ראשי ערים , אך גם ' ראשי עיר ' ; בית כנסת > בתי כנסיות ( כנהוג בלשון חז " ל ) , אך גם ' בתי כנסת ' . בעבודה עם התלמידים אפשר להסתפק בדרך הריבוי הרווחת – ריבוי הנסמך בלבד . ג . אין התאמה במין ובמספר בין מרכיבי הסמיכות : בת השכן , בן השכנה , בן השכנים וכד ' . על היעדר הטעם בצורת הנסמך אין אנו עומדים כאן , משום שזו תכונה היסטורית של צירוף הסמיכות , שאינה חיה במבטא העברית החדשה . כיום הדובר מתעכב באותו האופן על היסוד הראשון בצירוף הסמיכות ובצירוף שם עצם ותואר : בגד צמר ( צירוף סמיכות ) ו - בגד חדש ( לא צירוף סמיכות ) . לכן תכונה זו לא יכולה לשמש לתלמיד כאחד מסימני ההיכר של הסמיכות . אמנם נכון שתכונה היסטורית זו היא שגרמה לשמות העצם הנסמכים לשנות את צורתם ( תנועותיהם מתנהגות כתנועות הרחוקות מהטעם , כגון : ד בר הפועל ) , ותוצר השינוי אכן חי בעברית החדשה . אך כיוון שההתניות הפונולוג יות של שינוי מילים המתרחקות מהטעם מסובכות מאוד , אין אנו נכנסים לסוגיה זו בבית הספר היסודי . עם זאת אנו מתעכבים על צורות אופייניות של נסמכים , כמו נסמך שם עצם בנקבה , נסמך שם עצם ברבים זכר , ועוד . אין צורך " להנחית " על התלמידים את כל התכונות הדקדוקיות יחד . התלמידים יכולים לתפוס את מבנה הסמיכות תוך עימות עם צירוף שם עצם ותואר . למן ההתחלה רצוי להתאמן על יידוע תקני של הסמיכות , כי הסטיות מהתקן רווחות מאוד . לדוגמה : ' הבית - ספר ' , ' הבית חולים ' , ' התפוחי אדמה ' וכדומה . ראוי להתאמן גם על שימוש תקני בנסמכים " לא עצמאיים " שבצירו פי סמיכות , בתנאי שהם נסמכים רווחים בלשון , כגון : אנשי הכפר , בנות הכיתה , שכר עבודה , בית עץ , בתי קיבוץ , מרק ירקות , שלב ההתחלה , בר כת שלום , חר דת קודש , ועוד . רצוי להתעכב אף על ההבחנה בין צירוף סמיכות לצירוף שם עצם ושם תואר בצירופים הרווחים בצורה שגויה בדיבור : הים התיכון – שם עצם ושם תואר ( ולא : ' ים התיכון ' ) , התזמורת הפילהרמונית – שם עצם ושם תואר ( ולא ' תזמורת הפילהרמונית ' ); חלק הארי – זה צירוף סמיכות ולא צירוף שם עצם ושם תואר , ולכן היידוע הוא רק בסומך . צירופים כבולים במבנה סמיכות רבים מאוד בעברית הצירופים הכבולים במבנה של סמיכות . צירוף כבול הוא צירוף של מילים אחדות המופיעות יחד ובסדר קבוע , מתוך נוהג שבלשון . חלק גדול מצירופי הסמיכות הכבולים הפכו לערכים מילוניים , שיש להם מילים נרדפות בודדות בעלות משמעות זהה או קרובה , או שהם מיתרגמים למילים יחידות בשפה אחרת . יש הקוראים לצירופים כאלה ' צרפים ' ( ניר , תשל " ח ) , לדוגמה : נעל - בית , בית - ספר , בגד - ים , בני - אדם , כתב - עת . לצירופים הכבולים יש קביעות דקדוקית : אי אפשר לפרק אותם באמצעות המילית ' של ' או לשנות את מינם הדקדוקי , וכדומה . העבודה על צירופי סמיכות היא הזדמנות טובה להעשרת אוצר המילים והניבים של התלמידים . כיוון שצירופי הסמיכות כה נפוצים בעברית , יימצאו למורה ולתלמידים שפע של צירופי סמיכות בטקסטים הנלמדים בכיתה - מהספרות , מערכים באנציקלופדיות , מהפרסומת , מידיעות

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר