עמוד:163

. 4 בת בחדר הבנים קוראים קטע מסיפור על פי חיה ויצמן -ליכטנשטיין פּ זיז ע וֹ זרת 1 אני בת חמש ואחי משה צעיר ממני בשנה , והגיע הזמן לשלוח אותנו ל " חדר " . הורינו חיפשו לנו מלמד והחליטו למסור אותנו למלמד הילדים אברהם יצחק " ה פּ זיז " : הוא היה מורה רזה , שדיבר תמיד במהירות כי פחד שלא יספיק לומר את הכול , ולכן כולם קראו לו " הפזיז " . היו מלמדים טובים 5 ממנו , אך הוריי ריחמ וּ על מורה עני זה , ולכן שלחו אותנו אליו . מצבי ב " חדר " היה קצת מש וּ נה : הייתי הבת היחידה ב " חדר " בין עשרות ילדים . בעיירה לא היה מקובל לשלוח את הבנות ל " חדר " , אלא המלמד היה מגיע לבית הבנות ומלמד אותן שעה קצרה . בדרך זו הבנות למדו מעט מאוד עברית ורק קצת מסיפורי התורה . להוריי היה חשוב שכל ילדיהם ידעו את השפה העברית בצורה 10 טובה . למרים , אחותי הגדולה , הם הזמינו מורה לבית , שלימד אותה את כל השיעורים . מכיוון שהיינו משפחה גדולה , הוריי החליטו לשלוח אותי ל " חדר " עם אחי . ה " חדר " היה ברחוב נמוך , קרוב לנהר , והע וֹ זרת הייתה לוקחת אותנו לשם . בחודשי הסתיו והאביב , הרחוב התמלא בבוץ ובריח רע . לא נעים בכלל . קשה היה לעבור מבית לבית והיינו צריכים להיעזר בפתחים ובקירות הבתים עד שהגענו אל ה " חדר " . 15 ברחוב זה היו בתי היהודים , וגם בית הרב ובית הכנסת . מול הרחוב הייתה ה כּ נסייה הנוצרית – בניין לבן ועליו חמישה מגדלים ירוקים , ולידה היה בית הספר הציבורי ובו שתי כיתות . בהשוואה ל " חדר " הקטן שלנו , נראה לנו בניין בית הספר כמו ארמון . אבל לנו היה טוב ומעניין ברחוב הזה . לא הרגשנו בריח הרע , ונעים היה לנו לפגוש בו ילדים רבים . כל בוקר יצאנו מביתנו הגדול והמקושט , ומסביבו עצים ופרחים , 20 ונכנסנו אל ה " חדר " הקטן . בחדר עמד שולחן ארוך ליד החלון , וסביבו היו ספסלים ארוכים . הילדים למדו בקול . לפעמים היו מתחילים לריב או לצעוק . אשתו של המלמד הייתה מבשלת וכל היום כועסת – לפעמים כועסת על הילדים ולפעמים כועסת על בעלה . הכול היה משונה ! ... והנה מתחילים ללמוד . כולנו שרים בקול את האות העברית שהמלמד מראה לנו 25 על לוח אל " ף - בי " ת קטן . האותיות נעשות חשובות ואהובות עלינו . והנה בכל מקום , בסידור , בתורה ובספר התפילה אפשר היה למצוא את האל " ף , את הבי " ת ואת הגימ " ל ! לפעמים אימא הייתה שולחת לנו כמה מט בּ ע וֹ ת , כדי לגרום לנו ללמוד ברצינות . אצלנו בבית אהבו לומר " מלא ךְ מן השמים זורק מטבע לילד היודע יפה את האל " ף- 30 בי " ת ! " , ועם כל מטבע שקיבלנו בעד לימוד אות חדשה , הרגשנו כאילו אנחנו מתקרבים אל המלאכים . ...

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר