|
|
עמוד:84
נראה לנו שגם כשהנטייה הדקדוקית אינה סדירה , אין " להדחיק" את האי-סדירות , אלא להראותה לתלמידים ולדון בה . רצוי לתרגל שימוש תקין בשם המספר לא רק בתרגול של צירופים בודדים , אלא בתוך הקשרים פונקציונאליים , כגון כתיבת תיאור או דיווח בעל-פה שבהם מספר התלמיד על ביתו ועל משפחתו , או על מקום כלשהו , תוך שימוש במספרים : " יש לי ארבעה אחים , שתי אחיות וחתול אחד . " או : " בדירה שלי יש שלושה חדרים , " וכד . ' הכרת מודעות " דרושים" בעיתונים היא דרך מעניינת לתרגול צורות זכר ונקבה ולהכרת שמות עצם ושמות תואר בשני המינים הדקדוקיים . ממודעות כאלה ניתן להכיר מילים המציינות בעלי מקצוע שונים ' ) מהנדס ' / ' מהנדסת ; ' 'קופאי ' / ' קופאית' וכדומה . ( ניתן לתרגל התאמת שמות תואר לשמות העצם בשני המינים ' ) מהנדס צעיר ' / ' מהנדסת צעירה . ( ' מבחינת מוסכמות הסוגה ראוי לעבוד על המבנה המקובל של מודעות " דרושים , " על הקיצורים המקובלים לציון שני המינים במודעות אלה , ועל המונחים האופייניים . מודעות " דרושים" אף פותחות אפשרות לדיון בבעיות חברתיות-לשוניות ( אם התלמידים בשלים לכך : ( מקצועות " נשיים" ו"גבריים , " השתקפות הסטריאוטיפים המיניים בניסוח המודעות ופתרונות של תקינות פוליטית . בעברית המודרנית נוצר בידול סגנוני בין שמות עצם בנטיית כינויי הקניין החבורים ' ) ביתי ( ' לבין שמות עצם בנטיית כינויי הקניין הפרודים ' ) הבית שלי . ( ' בלשון הדיבור רווח יותר כינוי הקניין הפרוד . עם זאת טעות לחשוב שכינוי הקניין החבור נעלם מהדיבור . שמות עצם כגון 'אבי , ' 'אמי , ' 'אחותך , ' ' לצערי' ואחרים רווחים בלשון הדיבור . אשר ללשון הכתב , שמות עצם הנטויים בכינוי הקניין החבורים הם חלק בלתי נפרד לא רק מהלשון הספרותית , אלא גם מלשון הכתב הבינונית , המשמשת בעיתונות לסוגיה , בספרי לימוד , עיון ועוד . התלמיד פוגש אפוא את שמות העצם הנטויים בכינויי קניין חבורים בשלב מוקדם , ונראה לנו שיש להקנות לו שליטה טובה בהם . ראוי לעמוד על משמעות המונח " כינוי קניין" ( כשם שאנו עומדים על משמעות המונח " כינוי גוף" ו"גוף" בפרקים אחרים . ( " כינוי" - שם של משהו , ובדקדוק - תחליף שם עצם ; " קניין" – רכוש , נכס , משהו השייך למישהו . " כינוי קניין" – יסוד לשוני ( במקרה הנידון : צורן דקדוקי דבוק או נפרד מהמילה ) המציין את הבעלים של הדבר , של הקניין . הכינוי בא למעשה במקום שם עצם מפורש , כגון : ' הבית של הפקיד ' > ' ביתו , ' 'הבית שלו . ' לא רק בנטיית פעלים , אלא גם בנטיית שמות העצם ניתן לבטא את הגוף . הנטייה בכינויי הקניין מציינת את הגוף ( גוף ראשון – המדבר , שני – הנוכח , וכדומה ) שהוא בעל הנכס , בעל הקניין , ואילו הנטייה בכינויי הגוף בפעלים מציינת מיהו עושה הפעולה . מכאן שבשיחה בין מוען לנמען צפויה שכיחות של שמות עצם בכינויי קניין בגוף ראשון ושני , וגם שכיחות פעלים הנטויים בכינויי הגוף הראשון והשני . בניתוח דיאלוגים בסיפורת ראוי לעמוד על סימני הגופים הן בפעלים והן בשמות ( וראו הדיון בחילופי גופים בסיפור " הנסיך הקטן" בפרק הלשון . ( 3 רצוי לעמוד על ההבדל הסגנוני שבין שמות עצם בכינויי קניין חבורים לבין שמות עצם בכינויי קניין פרודים . כל ילד צעיר חש בוודאי את ההבדל , ועל המורה לחדד את המודעות לכך ולהפגיש את התלמיד עם טקסטים מסוגות שונות , שבכל אחד מהם רווחת אחת מהדרכים . באמצעות השימוש בכינויי הקניין ניתן להמחיש הבדלים סגנוניים מהם . במקרה זה ברור שההבדל בין שני סוגי הכינויים אינו הבדל במשמעות , אלא בנסיבות השימוש .
|
|