עמוד:152

. 5 הנה אותו דו-שיח בין פּוּ הדוב לאיה החמור , מתוך התרגום החדש . קראו אותו . " למה , מה העניין " ? " יש בכלל עניין " ? " אתה נראה כל כך עצוב , איה " . " עצוב ? למה שאני אהיה עצוב ? יש לי היום יום הולדת . היום הכי שמח בשנה " . " יום הולדת " ? אמר פּוּ בהפתעה . " בוודאי . אתה לא רואה ? תביט על כל המתנות שקיבלתי " . הוא הרים רגל והניף אותה מצד לצד . "תביט על עוגת היום הולדת . נרות וסוכר ורוד " . פּוּ הביט – תחילה לימין ואחר כך לשמאל . " מתנות " ? אמר פּוּ . "עוגת יום הולדת ? איפה " ? " אתה לא רואה אותן " ? " לא " , אמר פּוּ . " גם אני לא " , אמר איה . "בדיחה " , הסביר . "חה חה חה " ! פּוּ גירד את הראש . כל הדבר הזה לא היה מובן לו כל כך . " אבל זה באמת היום הולדת שלך היום " ? שאל . " כן " . " אה , אוי , אז יום הולדת שמח ומזל טוב לך , איה " . " ויום הולדת שמח גם לך , פּוּ הדוב " . " אבל זה לא היום הולדת שלי " . " לא , זה היום הולדת שלי " . " אבל אתה אמרת 'יום הולדת שמח לך' " – " נו , למה לא ? אתה לא רוצה להרגיש אומלל בּ יום הולדת שלי , נכון " ? " אה , אני מבין " , אמר פּוּ . " כאילו שזה לא גרוע מספיק " , אמר איה וכמעט פרץ בבכי , "שאני אומלל בעצמי , בלי מתנות ובלי עוגה ובלי נרות , ובלי שמישהו ישים לב אלי בכלל , אז עוד חסר לי שכולם יהיו אומללים " . ) מתוך פּוּ הדוב , תרגום אבירמה גולן , , 2004 עמ' ( 71-72

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר