עמוד:26

סיפור של ילדה חירשת . 1 לפניכם סיפורה של אורנה לוי , ובו תיאור ילדותה בכיתת חירשים בבית הספר . נולדתי ילדה חירשת במשפחה חירשת . שפת הסימנים היא השפה הראשונה שלי , והעברית היא השפה השנייה . למדתי בכיתה של ילדים חירשים בבית ספר רגיל . היה לי נהדר בכיתה . במסגרת בית הספר יצאנו מדי פעם לטיולים , למוזאונים ולהופעות . כשנסענו למוזאון למשל , כיתת החירשים הצטרפה לכיתות האחרות . במוזאון המדריכה הייתה נותנת לנו הסבר על התערוכה והמוצגים , אבל לא היה לנו מתורגמן . אנחנו , החירשים , היינו מביטים מסביב בשעמום . אני התבוננתי במדריכה , אך לא הבנתי דבר , ולכן הייתי מתחילה לפטפט ( בסימנים ) עם חבריי , וזה כמובן הפריע . המורה הייתה כועסת עליי וגוערת בי : " אורנה , שבי בשקט ! אורנה , תקשיבי . " אמרתי לה : " טוב , בסדר , אני אקשיב . " שוב הסתכלתי על המדריכה והתאמצתי להבין אותה , אך שוב לא הבנתי דבר . ההבטחה שנתתי למורה פרחה מראשי , ושוב חזרתי לפטפט עם החבר . 'ה כשחזרנו לבית הספר המורה שוב נזפה בי : " אורנה , את לא בסדר , את תמיד מפריעה לנו . " בבית , כשחשבתי על כך , לא הבנתי . למה תמיד אני היא זו שמפריעה ? למה כולם יושבים בשקט ורק אני מפטפטת ? ואז קלטתי שמה שגרם לי להפריע היה שלא הבנתי שום דבר , כי לא היה תרגום . אילצו אותי לשבת בשקט בלי לפטפט כשאני לא מבינה שום דבר . ברור שבמצב כזה הפרעתי . הילדים האחרים בכיתה שלי גדלו במשפחות שומעות , ושם הם היו רגילים לשבת בשקט . אך אני הייתי רגילה בבית לשוחח ולפטפט עם כולם , להיות בעניינים . וברגע שהעמידו אותי במצב כמו שהיה במוזאון , הרגשתי כאילו יש לי קוצים בישבן , ולא יכולתי שלא לפטפט עם החבר . 'ה ( מתוך שפה במרחב : אשנב לשפת הסימנים הישראלית , עירית מאיר וונדי סנדלר ( 2004 . 2 אורנה אומרת : "שפת הסימנים היא השפה הראשונה שלי , והעברית היא השפה השנייה . " למה היא מתכוונת ? מה היא השפה הראשונה שלכם ? האם גם לכם יש שפה שנייה ? . 3 ב פּ סקה 3 אורנה מספרת מה קרה במוזאון , ובפסקה , 5 כשהיא חושבת על מה שקרה , היא שואלת : "למה תמיד אני היא זו שמפריעה ? למה כולם יושבים בשקט ורק אני מפטפטת " ?

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר