|
|
עמוד:122
מתאמנים בקריאה בקול פעילות 1 קריאה קולית מבטאת פרשנות של הטקסט . הקוראים מחליטים באיזו הנגנה לקרוא , מה להדגיש וכיצד . קריאה של אותו טקסט תחשוף בפני התלמידים המאזינים את הפרשנות האישית . כדאי שהמורים יוודאו שהתלמידים הבינו את המושג " פרשנות" ובמידת הצורך יתנו דוגמאות לכך . כדאי להקליט גם את התלמידים שקוראים בקול לפני הכיתה , כדי לאפשר האזנה חוזרת ודיון בכיתה . בוחרים שיר לקריאה בקול חלק זה הוא יישומי . התלמידים קוראים שלושה שירים : " צל ומי באר " מאת יורם טהרלב , " באלפי חלילים" מאת נורית זרחי ו " תפילת האילן , " שהוא המנון שמורת הטבע של מוזמביק . הם בוחרים מתוכם אחד ומתכוננים לקריאה קולית לפני הכיתה . בני הזוג יכולים להחליט לקרוא את השיר יחד בקול לפני הכיתה או לקרוא כל אחד בתורו שורה או בית לסירוגין . לפני הקריאה , כדאי להנחות את התלמידים להתבוננות קצרה בכל אחד מהשירים , ולשוחח עליהם בקצרה כדי לסייע לתלמידים לברר ולהבין את הרובד המילולי הגלוי של השיר , את האווירה הנוצרת בו ואת ההקשר הרחב יותר של השיר ; כל אלה יסייעו לתלמידים בבואם לתכנן את הקריאה הקולית . השיר צל ומי באר מאת יורם טהרלב כורך את האביב עם הכנסת אורחים ; כדי שהתלמידים יעמדו על הקשר בין שני הבתים הראשונים , כדאי להציע להם לזהות את האווירה בבית הראשון ( ניחוח הפריחה של ההדסים ויפי השקדייה הפורחת פותח באופן מטפורי את שערי הלב , ( ולגלות את הקשר בין התחושה שהלב נפתח לפתיחה הקונקרטית של הדלתות לקראת אורחים מזדמנים . אפשר להפנותם לשורות "שעריו הלב פותח" בבית הראשון ו"לא סוגרים את הבריח" בבית השני . התוצאה של הקשר הזה היא ההבטחה , הבאה לידי ביטוי בבית השלישי . שאלו את התלמידים - מהי ההבטחה ? למי מבטיחים ? לכמה זמן ? התלמידים יגלו שהכנסת האורחים המובטחת היא חגיגית , מוחלטת , אינה מוגבלת בזמן . כדאי לשאול את התלמידים על המילים שהכותב השתמש בהן : פת של לחם , צל , מי באר , ולשאול אם מדובר במילים כפשוטן או כסמלים לרווחה אישית ולביטחון . כדאי לעודד את התלמידים לחשוב על השורה " מי שסוכתו נופלת ; " ההשראה לשורה הזו היא הפסוק המקראי " ביום הה וּ א , אקים את-סכת דויד הנפלת ; וגדרתי את- פּ רציהן , והרסתיו אקים , וּ בניתיה , כימי עולם , " שבו ההבטחה של ה' לבנות מחדש , לנצח , את מלכות בית דוד . הביטוי הציורי " סוכת דוד הנופלת" ממחיש את מצבו של בית דוד בעת הנבואה , ויורם טהר לב משתמש בציור המקראי לא בהקשר הלאומי אלא בהקשר האישי פרטי של מי שזקוק לעידוד ולנחמה . נוכחות הרבים עוברת כחוט השני לאורך השיר , והתלמידים יוכלו לזהות אותה בעזרת צורת הרבים בפעלים ובמילה "אצלנו . " הבית האחרון מדגיש שהדוברים משמיעים את ההבטחה-הזמנה מעמדה של ביטחו : " זה הבית שבנינו / זה האורן שנטענו / זה השביל וזוהי הבאר / מי שבא לפה אחינו / [ ... ] והשער שוב לא ייסגר . " בשולי השיר מופיע מידע על נסיבות " הולדתו" של השיר , כפי שסיפר
|
|