|
|
עמוד:156
אפשר להמחיש לתלמידים את התפקיד התקשורתי של הגופים באמצעות לימוד רלוונטי , כגון הכרת דרכי סיפור שונות בגוף ראשון ושלישי . בעבודה על טקסט מהסיפורת השימוש בגופים הוא לעתים קרובות אחת התכונות המבחינות בין קטעי דיאלוג לקטעי המספר ( הנרטיב . ( אם הסיפור כתוב בגוף שלישי , לדוגמה , המעבר לגוף ראשון ושני הוא אחד המאפיינים של מעבר מקטע סיפר לקטע דיאלוג ( וראו הפרק " חילופי גופים בסיפור . ( " ניתן לעודד את התלמידים לספר או לכתוב סיפורים קצרים לפי גופים שונים ( גוף ראשון , גוף שלישי ) ולנתח את המגבלות ואת האפשרויות שבכל דרך סיפור . להבדיל מהמונח " גוף" והמושג שהוא מסמן , המונח " כינוי גוף" הוא מונח פורמאלי – מונח מתחום הצורות הדקדוקיות . " כינוי גוף" הוא יסוד לשוני – מילה נפרדת ( כגון 'אני , ' ' הוא ( ' או צורן דבוק למילה אחרת ( כגון הסופית 'נו' בפועל 'שמענו , ( ' והוא שם הניתן לגוף , למשתתף בפעולה . לדוגמה , המילה 'אני' היא כינוי גוף המציין את המדבר / ת . הצורן ' תי' בצורת הפועל 'לבשתי' הוא כינוי חבור ( דבוק , ( המציין אף הוא את המדבר . הכינויים הם תחליפים לשמות עצם . חשוב שהתלמידים יבינו את היחסיות שבכינויי הגוף , כלומר שהכינויים עשויים לציין כל פעם מישהו אחר – הכול לפי נסיבות התקשורת ( אלה למעשה מאזכרים המציינים ישויות שונות לפי הסיטואציה . ראו את הבדיחה המבוססת על הבלבול בשימוש בגופים . ( כינוי גוף פרוד או חבור ? להבדיל מדרכי הנטייה של שם העצם – בכינויי קניין חבורים או פרודים , דרכים חלופיות שהן למעשה עניין של סגנון , הנטייה בכינויי גוף חבורים או פרודים בתחום הפועל היא עניין של דקדוק – היא מציגה כללים דקדוקיים מחייבים לפי התקן הלשוני . צורות הפועל הנטויות בעבר , עתיד או ציווי כוללות בתוכן את כינויי הגוף ( הדבוקים לצורה לבלי הפרד : ( ' קפצתי , ' 'נשלם , ' 'עבדנו , ' וכדומה . לפיכך אין להוסיף לידן כינויי גוף פרודים ' ) אני , ' 'אנחנו , ' וכדומה , ( שהרי תהיה זו כפילות ( אלא אם כן בא כינו הגוף להדגשה : " אני קפצתי ולא אתה . ( " לעומת זאת צורות ההווה אינן כוללות גוף , אלא רק צורני מין דקדוקי ומספר . לצורת הווה כגון 'מתעמלים' אין כינוי גוף , ולכן היא מתאימה לשלושת הגופים : מדברים , נוכחים ונסתרים . מכאן שלצורות הווה יש להוסיף כינוי גוף פרוד : " אנחנו מתעמלים , " או " אתם מתעמלים , " וכדומה . שם הפרק : הילד משם ( כרך 2 עמ' ( 46 נושא הפרק על שני חברים , אחד מכאן ואחד משם , וגם על התבוננות בכרזה . בפרק טקסט ספרותי ( פרק מספר , ( שבמרכזו שיחה בין שני ילדים - אחד מהם עלה ארצה עם הוריו אחרי השואה ומלחמת העולם השנייה , והאחר יליד הארץ . השיחה מאפשרת לקוראים להבין את השואה מנקודת מבטו של ילד בן גילם . נוסף על כך מופיעה בפרק כרזה , המציעה פרשנות לשמו של הספר " תמיד ילווה אותו צל" שממנו נלקח הפרק .
|
|