|
|
עמוד:182
הציווי למעשה אין הציווי זמן דקדוקי , אלא דרך אחרת של התייחסות לפעולה . בעוד שאר הזמנים מדווחים על התרחשותו של אירוע לפני / בזמן / אחרי רגע הדיבור או הכתיבה , בציווי אין מדווחים על אירוע שהתרחש / מתרחש / יתרחש , אלא מבקשים / פוקדים שיתרחש . הזמנים הרגילים הם אפוא אמצעי לדיווח , לחיווי ; הציווי הוא דרך ( מודוס ) לבקשה / הוראה / ציווי-פקודה . רצוי לעבוד על צורות הציווי בבניינים השונים , בלי לנקוב בהכרח בשם הבניין , ובמיוחד על צורות פחות מוכרות או כאלה שנוטים לשבש אותן , כגון צורות הציווי בבניין נפעל ' ) היכנס , ' ' היזהרו , ( ' בבניין קל ' ) שתקי , ' 'רשמו , ( ' צורת הפעיל נוכח ( המתן ) ועוד . לא מומלץ להתעלם מצורות הציווי הדיבורי , הבנויות בדגם צורות העתיד , כגון 'תיזהר , ' 'תעזבי , ' ' תמתינו' וכדומה . אלה הן צורות תקניות , המשמשות בהקשרים לא פורמליים . הן נתפסות כציווי מרוכך יותר , וכמובן , רמת הלשון שלהן נמוכה יותר . עימותן עם צורות הציווי של לשון הכתב ימחיש לתלמידים הבדלים סגנוניים מהם – וריאציות לשוניות המוסרות ( פחות או יותר ) אותה משמעות , ומותנות בנסיבות התקשורת . ציווי בלשון זכר או נקבה ? בעבר היה נהוג לפנות בלשון נוכחת ( מין נקבה ) בהוראות הכנה ושימוש המזוהות עם פעולות " נשיות , " כגון בישול , כביסה , טיפול בילדים , ועוד . כיום הדבר פחות נפוץ , אך עדיין קיים פה ושם . אם הכיתה בשלה לכך , ניתן לטפל טיפול מכין בסטריאוטיפים מיניים ובשוויון בין המינים . אפשר לבדוק דרכי פנייה לנמענים במודעות פרסומת , והשתקפות הסטריאוטיפים המיניים בניסוח המודעות . מודעות " דרושים" גם הן סוגה מתאימה לבדיקת מוסכמות באשר למקצועות " גבריים" ו"נשיים , " ואפשר לבדוק בהן דרכי פנייה וניסוח עבור שני המינים . בניסוח הוראות מקובלות היום שתי דרכים סגנוניות , העוקפות את ההבחנה הדקדוקית בין שני המינים ( הקיימת בצורות הציווי ) : א . שימוש בצורת הווה רבים ( צורת הנושא הסתמי , ( כגון : " מרטיבים את השיער , מקציפים , שוטפים . " ב . שימוש בצורת המקור , שגם בה לא כלול גוף ספציפי : " להרטיב את השיער , להקציף , לשטוף . " רצוי לתרגל עם התלמידים חלופות סגנוניות שונות לבקשות-הוראות , הן כדי לרכוש מבנים תחביריים בעברית הממלאים פונקציה תקשורתית כלשהי , והן כדי לחדד את הרגישות הסגנונית שלהם . מומלץ לעורר את מודעות התלמידים להוראות התנהגות במקומות ציבוריים ולדרכי הניסוח שלהן . אפשר לבקש מהתלמידים לכתוב הוראות התנהגות שקראו בקניון , בבריכה או במקום ציבורי אחר . אפשר לעודד את התלמידים לפעילות אקטיבית ויצירתית : חיבור הוראות התנהגות במקומות שבהם הם נוהגים לשהות או לבקר . חוקים העברית מציעה מגוון סגנונות לניסוח חוקים . רוב החוקים מנוסחים בפעלים בגוף שלישי , המביע את הסתמי , כשההתייחסות לכל אדם מאוזכרת בשם העצם " אדם , " כגון : " לא יזרוק אדם אשפה במקום ציבורי , " " לא ילכלך אדם ולא יזהם מקום ציבורי , " וכדומה . דרך ישירה יותר נהוגה בלשון המקרא – ציווי הפונה לנמען / ת באופן ישיר וסמכותי : " כבד את אביך ואת אמך , " " לא תגנוב , "
|
|