עמוד:119

גדול מפרקי התנ ( "ך לבין עבר קרוב , המוסר אירועים אקטואליים שקרו לא מזמן , כגון בדיווח העיתונאי . ידיעות בעיתון וכותרותיהן כבר בגיל צעיר רצוי לעורר בתלמידים סקרנות לסביבתם ולאירועים הקורים בחברה שלהם . חלק מהידיעות בעיתונים למבוגרים מתאימות , הן בתוכן הן בסגנון , לילדים בגיל צעיר , וחשיפת הילדים להן עשויה לפתח בהם כשירות תקשורתית – הכרת מוסכמות מבניות , סגנוניות ותוכניות של סוגות ותת-סוגות בעיתונות , והיכולת להבין את המסרים שלהן . לעתים ניתן להסתפק בכותרת הידיעה ובהתבוננות בתמונה נלווית . אפשר לערוך שיחה בכיתה על האירוע המדווח , ולבקש מהתלמידים תגובה ( בעל-פה או בכתב ) על התמונות . ייתכן שחלק מאוצר המילים של הידיעות העיתונאיות לא ידוע לתלמיד , וכן זרים לו חלק מהקודים שהעיתון . אין הכרח לחתור מיד להכרה מלאה של כל מרכיבי הידיעה העיתונאית . עצם ההתוודעות לסוגה זו חשובה . מפגש עם ידיעות עיתונאיות עשוי לעודד את מעורבותו של התלמיד במציאות שמחוץ לעולמו הפרטי , להרחיב באופן ניכר את ידיעותיו , ולפתח את יכולתו לפענח טקסטים מסוגים שונים . ניתן לטפל בידיעה בשלבים שונים של הלימוד : בכל פעם לטפל בהיבט נוסף או להעמיק במה שנלמד קודם לכן לימוד מכין . עם זאת נציין , שאין הכרח לטפל בכל ידיעה טיפול אינטנסיבי . כדי להבין את עיקרו של הטקסט , אין צורך לחתור להבנת כל מילה בו . בלימוד אספקטים בידיעה העיתונאית איננו מתמקדים ביסוד הלשוני הבודד ( במקרה זה – ב פּ ועל , ( אלא מרחיבים את היריעה להכרת סוגת הידיעה , כלומר – משנים את המבט מכיוון פורמאלי ( דקדוקיצורני ) לכיוון פונקציונאלי . אנו מטפלים במהות הידיעה העיתונאית כסוגה , מבחינת התוכן , המבנה והלשון . מבחינת התוכן – כדיווח על אירוע אקטואלי העשוי לעניין את הציבור , ומבחינת המבנה המקובל של הידיעה העיתונאית – בכותרת הראשית ובכותרת המשנה , וכן בתפקיד הכותרות . מבחינה לשונית אנו בוחנים אתהפועל כמרכיב מרכזי בידיעה העיתונאית , ובעיקר הפועל בזמן עבר . אנו מרחיבים גם את היריעה לשימושבגופים שונים בידיעה העיתונאית – בדיווח בגוף שלישי ובדיווח בגוף ראשון , המחיה את הסיפור העיתונאיומאפשר השמעת קולות שונים בדיווח . כך אנו מנצלים את הידע הדקדוקי שרכש התלמיד ( לדוגמה , עלהגופים ) להכרת מאפייני טקסטים מסוגות שונות . שימושי זמנים דקדוקיים בשירים בפרק זה , כמו בפרקים הלשוניים האחרים בספר זה , הדנים ביצירות ספרות , מטרתנו להיעזר באמצעים הלשוניים לצורך הבנת השיר וניתוחו . אין לראות את השיר כאמצעי לתרגול דקדוקי פורמאלי גרידא . הטקסט הספרותי הוא כאן מטרה לעצמה , והטיפול הלשוני-הסגנוני בו הוא פתח כניסה לניתוח סגנוני של היצירה ולאינטרפרטציה שלה . נקודת המוצא שלנו בטיפול בשיר של רביקוביץ " הנער שביקש לדוג לוויתן" היא שני הזמנים הווה ועתיד , המשמשים כשני צירים שעליהם בנוי השיר : זמן הווה כמוסר את מציאות חייו העגומים של הנער , וזמן עתיד המביע את תקוותיו וחלומותיו . מובן שאין להסתפק רק בדיון בזמנים הדקדוקיים , אלא רצוי להרחיב לאספקטים שונים בשיר . השיר של נעמי שמר " מחר" הוא שיר תקווה או מעין שיר נבואת נחמה , וזמנו המרכזי – עתיד . זו הזדמנות להשוות את מסריו לנבואת אחרית הימים של ישעיהו , ולעמוד , בין השאר , על צורות עתיד וציווי מוארך , האופייניות ללשון המקרא . מן הראוי לציין שצורות הפועל המקראיות האלה אינן

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר