|
|
עמוד:325
המשכילים , מצדם , חששו מכך שרבנים ישתלטו על הנהגת התנועה ויערימו קשיים על הפעילות בארץ ישראל . לפיכך , הוסכם בוועידה השנייה של התנועה - ועידת דרוזגניק - ( 1887 ) על פשרה שלפיה תהיה חלוקה שווה בין המשכילים לדתיים בהנהגת התנועה . על אף ההסכם , המחלוקת בסוגיה של הנהגת התנועה נמשכה , והיא הערימה קשיים נוספים בדרכה של " חיבת ציון . " בשנות התשעים של המאה 19-ה איבדו החרדים את כוחם בהנהגה ורבנים חדשים לא הצטרפו עוד לתנועה . לעומת זאת , גדל מספר המתיישבים בארץ ישראל שלא הקפידו על שמירת מצוות . שוב לא היה ברור עד כמה יכול הרעיון של התיישבות בארץ ישראל להיות גורם מלכד של חוגים שונים בעם היהודי . בניסיון להתמודד עם המציאות הזאת הקים הרב מוהליבר 1893-ב גוף נפרד בתוך " חיבת ציון" בשם " המזרח"י" ( מעין ראשי תיבות של המילים " מרכז רוחני . ( " מטרת המזרח"י הייתה להפיץ את הרעיון של " חיבת ציון" בקרב החרדים ולאפשר להם להיות שותפים לתנועה תוך שמירה על מסגרת דתית נפרדת . נוסף על הקשיים הפנימיים בפעילותה של תנועת " חיבת ציון , " השלטונות הרוסיים הערימו קשיים על פעילותה של התנועה מחשש שהתארגנות על בסיס לאומי עלולה לערער את יציבות השלטון . רק 1890-ב זכתה התנועה להישג פוליטי , כאשר השלטון הרוסי התיר לה לפעול כחברה לתמיכת בני ישראל עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריה ובארץ ישראל . העיר אודסה הייתה למרכז הפעילות של התנועה , ולכן נקראה החברה גם הוועד האודסאי . עד סוף המאה הקיפה התנועה 140-כ אגודות ובהן 14 , 000-10 , 000 חברים , אך היא התקשתה לגייס כספים ולתמוך בעולים לארץ ישראל . הערכת פועלה של תנועת "חיבת ציון" כתנועה לא שפר גורלה של חיבת-ציון ולא ניתן לה המקום הראוי לה בתולדותיה של התנועה הציונית . וזאת משום שלא קם לה מנהיג כריזמטי כמו הרצל ; לא צמחו מתוכה תנועות-נוער נלהבות וקנאיות והיא לא הצליחה לגייס אמצעים מספיקים לתמיכה במפעל ההתיישבות שלה בארץ-ישראל . אלו היו אולי הסיבות לכך שהיא לא הקימה מתוכה אירגון אשר ימשיך לשאת את המורשת שלה גם אחרי שסיימה את תפקידה . . [ ... ] בבואי להגדיר את משמעותה ההיסטורית של חיבת-ציון אני אומר , כי זו היתה תנועה שכשלה ורעיון שהצליח . ההצלחה של התנועה התבטאה באתוס שלה בראשית דרכה , ובעקרונות הרעיוניים שהשפיעו על אלה הבאים זמן רב לאחר שהיא חדלה להתקיים כתנועה חברתית ולאומית . האתוס האמיתי והממשי של חיבת-ציון הוא קודם כל בראשוניותה , הן כתנועה לאומית והן כמפעל של הגשמה . כתנועה לאומית היא העמידה במרכז ההוויה היהודית את הרעיון של הצורך בהגדרה עצמית במולדת ההיסטורית . למרות היותה תנועת מיעוט ועל אף שמתנגדיה היו רבים וחזקים ממנה , היא הניחה את היסוד לציונות , שהיתה לזרם לאומי מרכזי בעם היהודי . מעבר לכך , היה האתוס של ראשוני המתיישבים , האנשים הפשוטים והתמימים , שרק אנשים כמוהם , אולי , מסוגלים למעשה ראשוני מעין זה . [ ... ] יוסף גורני , "חיבת ציון : אותו מבט ומבט נוסף , " עת-מול , גיליון י"ח . . 1 לפי קטע המחקר שלפניכם , מה הסיבות לכך שתנועת "חיבת ציון" לא זכתה להערכה ההיסטורית הראויה ? הציעו הסברים נוספים . . 2 לפי הכותב , מהי תרומתה של תנועת "חיבת ציון , " ועל מה מבוססת הטענה ? האם אתם מסכימים עם ההערכה זו ? נמקו .
|
|