|
|
עמוד:201
מדיניות ההגבלות נמשכה בימי הצאר אלכסנדר הראשון , אשר שלט בקיסרות הרוסית בשנים . 1825-1804 בשנת 1804 פרסם אלכסנדר הראשון חוקה שהתבססה על ההנחה כי היהודים הם אמנם גורם מזיק שיש להגן על החברה הרוסית מפניו , אך ניתן לשנות זאת באמצעות שינוי מצבם והפיכתם לגורם יצרני . וכך התירה חוקת 1804 ליהודים ללמוד בבתי ספר רוסיים או להקים בתי ספר משלהם וללמד בהם בשפה הרוסית , ואסרה על אגודות של בעלי מקצוע למנוע מיהודים להצטרף אליהן . בנימוק של הגנה על האיכרים נאסר על היהודים לעסוק בחכירה ובעסקי מזיגה ( בבתי מרזח , ( והם נצטוו לעזוב את הכפרים בתוך 4-3 שנים . במקביל צורפו לתחום המושב אזורים דלי אוכלוסייה , והובטחה עזרה להקמת התיישבות חקלאית יהודית . אכיפתה של גזרת הגירוש מן הכפרים הופסקה כעבור זמן קצר , אך היא נותרה תלויה ועומדת מעל לראשי היהודים במשך עשרות שנים . מדיניות הצארים ברוסיה מכוונת להמרת הדת בסוף ימי שלטונו של הצאר אלכסנדר הראשון גברה השפעת השיקולים הדתיים במדיניותו , והוא סבר כי הדרך הראויה לשילובם של היהודים במדינה היא המרת דתם לנצרות . כדי לעודדם להתנצר הוא הבטיח למי שימיר את דתו זכויות כגון : היתר לסחור מחוץ לתחום המושב , היתר להתיישב בכל מקום , וקבלת אדמות לעיבוד חקלאי . ואולם , מרבית יהודי רוסיה לא נענו ליוזמתו של הצאר ולא המירו את דתם . מדיניות " תיקון היהודים" בכפייה הגיעה לשיאה בימי יורשו של אלכסנדר הראשון , הצאר ניקולאי הראשון , אשר שלט בקיסרות הרוסית בשנים . 1855-1825 בשנת 1827 פרסם ניקולאי הראשון פקודה שחייבה את הקהילות היהודיות למסור מספר מסוים של מגויסים לצבא . הפקודה החמירה את מצבם של היהודים משום שלא אפשרה להם להמיר את חובת השירות הצבאי בתשלום כספי , כפי שנהגו עד אז . כמו כן , המכסה שהוטלה על הקהילות היהודיות הייתה כפולה מזו שהוטלה על בני המעמד העירוני הלא-יהודים . יתרה מזאת , השירות בצבא הרוסי החל בגיל 18 ונמשך 25 שנה , אך היהודים נדרשו לשרת שנים רבות יותר , ואפשר היה לגייסם כבר מגיל 12 להכשרה טרום צבאית . בשל גילם הצעיר של המגויסים נקראה הפקודה בפי היהודים "גזרת הקנטוניסטים" - גזרת הטירונים הקטינים . האחריות לעמידה במכסת הגיוס הייתה מוטלת על הנהגת הקהילות ואף ניתנה להם הסמכות למסור לידי הצבא כל יהודי שפיגר בתשלום מסים או שהפריע , לדעתם , לסדר בקהילה . כלומר , גיוס היהודים לצבא הפך גם אמצעי ענישה בידיהם של מנהיגי הקהילה . הדבר יצר מתח חריף בתוך הקהילה היהודית ופתח לעתים פתח למעשי שחיתות קשים : היו מנהיגים שמסרו לגיוס את ילדיהם של מתנגדיהם ; ולא אחת , כשהנהגת הקהילה לא הצליחה לעמוד במכסת הגיוס הנדרשת , נשלחו מטעמה אנשים שתפקידם היה לחטוף ילדים כדי לגייסם לצבא . לכן הגזרה הזאת מכונה גם " גזרת החטופים . " בדרך כלל נחטפו בני עניים ויתומים , בהם אף ילדים צעירים בני . 9-ו 8 החטיפות יצרו בקהילות היהודיות אווירה של פחד . הצאר ניקולאי הראשון קיווה כי ניתוקם של המגויסים ממשפחתם בגיל כה צעיר ולתקופה כה ממושכת יקל על המרת דתם . הילדים המגויסים רוכזו במחנות צבא מיוחדים , ושם הם הוכשרו לחיי הצבא . תנאי החיים של הילדים שגויסו היו קשים מנשוא : אימונים מפרכים , רעב ועונשי גוף חמורים . רבים מהם לא עמדו בקשיים ומתו . השירות הצבאי מנע מן המגויסים כל אפשרות לקיים את מצוות היהדות : תפילה , הקפדה על כשרות המאכלים , שמירת דיני שבתות וחגים ; גם בדרך זאת הם הורחקו מיהדותם . יתר על כן , בשנות הארבעים של המאה , 19-ה בהשפעת הכנסייה , הוטבלו בכוח לנצרות יחידות שלמות של מגויסים יהודים . חיילים יהודים מסנט פטרסבורג , רוסיה 1890-1850 כיצד התמונה משקפת את מטרותיו של ניקולאי הראשון ? נסו לזהות סממנים המעידים על יהדותם של החיילים .
|
|