|
|
עמוד:162
ביסוס שלטונו של מוסוליני מוסוליני מבסס את שלטונו באמצעות טרור , טיפוח פולחן האישיות ומדיניות-חוץ תקיפה לאחר המינוי לראשות ממשלת איטליה , היה מוסוליני צריך לבסס את מעמדו כמנהיג ואת הטמעתה של האידאולוגיה הפשיסטית . הוא בחר לעשות זאת בהדרגה , כדי לצמצם התנגדות מצד הגורמים השמרנים בחברה . באיטליה הפשיסטית המשיכו להתקיים במשך שנים מוסדות השלטון המסורתיים - המלך והפרלמנט - אך הם נותרו נטולי סמכויות . כעת הדוצ'ה , מוסוליני , ריכז בידיו סמכויות ועוצמה , וכולם היו חייבים לציית לו ולכבדו . הוא הגדיר את צורכי האומה , קבע את הדרכים להשגתם ולא נזקק לעצת מומחים או מדינאים . מוסוליני פעל בלי מגבלות ובלי פיקוח - לא מצד החברה ולא מצד מוסדות המדינה . חברי המפלגה נשבעו אמונים לו אישית , וישיבות המפלגה נפתחו בקריאה " יחי הדוצ . " ! ה' במשך 16 שנים הוסיפו להתקיים באיטליה בחירות , אולם לפני הבוחרים עמדה האפשרות לבחור במפלגה חוקית אחת יחידה - המפלגה הפשיסטית . מוסוליני לא היסס לפגוע באופוזיציה ולחסל יריבים פוליטיים . המנהיג הסוציאליסטי ג'קומו מטאוטינרצח בידי המשטרה החשאית ימים אחדים לאחר שנשא בפרלמנט נאום ובו מתח ביקורת על אופן התנהלות הבחירות . הרצח סימן את חיסולם של סממני הדמוקרטיה האחרונים שנותרו במדינה , וביטא את יחסו של מוסוליני למתנגדיו . הטרור באיטליה גבר , ובמסגרתו נרדפו כל מי שנחשבו למתנגדי המשטר . רבים נעצרו ונכלאו ללא משפט . הוקם בית דין מיוחד להגנת המדינה , והוא דן ב"פשעים פוליטיים . " מן הנאשמים ניטלה כל זכות לערער על פסקי הדין , אשר ניתנו בהליכים של שיפוט מהיר . זכויות היסוד של האדם והאזרח , כדוגמת חופש הדיבור וחופש ההתאגדות , נרמסו . עורכי העיתונים מונו על ידי הפשיסטים , ואלה שניסו להביע דעות עצמאיות גורשו מאיטליה ונרדפו אף מחוץ לגבולותיה . בשנת 1938 הופסקו הבחירות באיטליה , הפרלמנט פוזר , ובמקומו הוקם " בית הפאשי והקורפורציות . " מוסוליני עצמו מינה את חברי הארגון וגם את מושלי המחוזות . בשלב זה הופסקה גם מראית העין של השמירה על הדמוקרטיה באיטליה . בתחום הכלכלה מוסוליני ביקש לשמור את התמיכה של השכבות המבוססות בחברה . המשטר הפשיסטי באיטליה לא שינה את הבסיס הקפיטליסטי הישן של החברה - לא הולאמו נכסים פרטיים , ובדרך כלל לא צומצמה היוזמה הפרטית ולא הוחלש כוחם של בעלי ההון . המגזר הפרטי המשיך להתקיים באיטליה תוך כפיפות למדינה . בה בעת ביקש מוסוליני להשיג את השליטה על כלכלת איטליה , להכפיף אותה אליו ולרתום אותה למימוש יעדיו . על פי חוק משנת , 1926 נאסר על קיום איגודים מקצועיים לא פשיסטיים ונאסר על שביתות . הפיקוח הממשלתי על הכלכלה הגיע לשיאו כאשר העובדים והמעסיקים חויבו להתאגד בקורפורציות ( תאגידים ) על פי ענפי המשק : תעשייה , חקלאות , מסחר , בנקאות , תובלה יבשתית , וכן תובלה ימית ואווירית . הקורפורציות קבעו את שכר העבודה , את מכסות הייצור ואת מחירי המוצרים . השביתות נאסרו , וסכסוכי עבודה נפתרו בבוררות במסגרת הקורפורציות . דרך התנהלות זאת העניקה למוסוליני את האפשרות לכוון את הכלכלה האיטלקית ולפקח עליה . הוא עצמו היה נשיא מועצת הקורפורציות , והוא היה גם זה שמינה את מנהלי הקורפורציות , על פי שיקוליו ( בהם מידת הנאמנות לו . (
|
|