מפגשים עם ספר שלם: ספרי קריאה מתוך רשימת יצירות הספרות (משה"ח 2011)

עמוד:239

על מגוון משמעויותיה , ורומז על שינויים דרמטיים באורחות החיים . האיור בכפולה הראשונה מציג שלוש נפשות תועות – אב , אם וילד קטן . הבלבול ואיבוד הדרך ניכר ים בכיוונים – ראש ומבט פונים לכיוון אחד , גוף פונה לכיוון אחר . רקע האש שמאחורי הדמויות הולם את האין שמתאר הטקסט – " כל מה שהיה לנו אבד , וברחנו על נפשנו בידיים ריקות" ומעצים את ממדי הטרגדיה ואת אי- ההפיכות של האסון . הנוף הנפרש בכפולה השנייה מפתיע את הקוראים ; ההסבר על המלחמה יוצר ציפייה לנוף אירופי , ומה שנגלה לעיניים הוא נוף זר , צהבהב , מדברי כמעט , וארכיטקטורה לא -אירופית . הפער בין ארץ המוצא של הפליטים למקום החדש ניכר גם בבגדי הפליטים ובצבעיהם . הקיצוניות מתוארת במילים : " נסענו ... לארץ אחרת / , שבקיץ שרר בה חום לוהט ובחורף – קור מקפיא . " תיאור חומרי הבנייה האופייניים לארץ המזרחית " ) מחמר , מקש ומצואת גמלים ( " משלים את הזרות שחשו בוודאי הפליטים . בכפולה השלישית , מלבד תיאור החיים החדשים , בולטת תחושת הלבדיות של כל אחד מבני המשפחה ; האם – מנותקת מן הזרות שבחוץ – מנסה ליצור בית בתנאים הקשים , הילד יושב לבדו על מפתן הבית , וגם על פני האב אין הבעת שמחה או לפחות אופטימיות . הם עדיין נבדלים מבני המקום בצבעי בגדיהם . הכפולה הרביעית היא ניגוד מרהיב לנוף הצהוב , הצרוב , המאובק של הארץ החדשה . האיור מראה את השוק ; יש בשוק חנויות , יש בו סחורה , ואנשים רבים בבגדים צבעוניים מציעים את מרכולתם או קונים . אבל תשומת לב לפרטי האיור תגלה על פני הדמויות את העצבות , את הייאוש ואת העוני . סימני המלחמה הגיעו גם לארץ המקלט הנידחת . האב , כפי שאפשר לראות , עודנו בולט בזרות ו ובבדידותו , והוא מנותק מהאנשים האחרים בשוק . שורת הטקסט היחידה – " הלך אבא לשוק לקנות לחם" – מבליטה את הריקנות מול השפע- לכאורה . הכפולה החמישית מציגה את אבא החוזר מן השוק ופוגש את אשתו ואת בנו רעבים ודואגים . זוהי שעתו של החיוך ; אבא נושא בידיו חפץ מוארך , מעין גליל : " קניתי מפה " , הכריז בגאווה . אמא מתעניינת בחומר ; היא רוצה להאכיל את ילדה הקטן . אבל אבא בחר ברוח , העדיף את המזון לרוח על פני הלחם . כדאי לשים לב לשני המשפטים השונים שיוצאים מפיות שני ההורים ומבטאים את עמדותיהם : " קניתי מפה " , חזר אבא ואמר ... " נשאר לי כסף רק בשביל פרוסה קטנה של לחם , כך שנצטרך להישאר רעבים " , אמר בהתנצלות . " הלילה אין ארוחת ערב " , אמרה אמא במרירות , " אבל יש לנו מפה " . הכפולה השישית מחזירה את הקוראים לעובדה שהסיפור מסופר בגוף ראשון ; הילד המספר הקרוב לעצמו מתאר בפירוט מה הרגיש ומה חשב לאחר שארוחת הערב נגזלה ממנו : " הייתי מלא כעס . חשבתי שלעולם לא אסלח לו . " ... את המילים מעצים האיור , המזכיר לקוראים את אפרוריות החיים ואת דלותם , בעיקר כשנמנעה " שמחת הלחם . " הכפולה השביעית היא נקודת מפנה בסיפור : " למחרת תלה אבא את המפה . היא תפסה קיר שלם . החדר שלנו הוצף בצבעים . " במרכז הטקסט והאיור עומדים הצבעים שהיו חסרים כל כך בחיי העוני והבדידות של המשפחה הקטנה . זהו הצוהר שפתח האב לבנו , כדי שרוחו לא תימק בגלות המדברית שאין בה מה

קודם  |  הבא