|
|
עמוד:175
פעילות 3 גם פעילות זו מכוונת לשיח דבור . לפני הצגת הדברים בקול הילדים אמורים לחשוב תחילה על מצבו הרגשי של הילד ועל הסיבה שגרמה לו לחוש שמחה לאיד , אף שידע שאיננה מוסרית ; על אף האיסור של אמו הילד לא זכה לאמפתיה מ הקבוצה . לה פך , הילדים לגלגו עליו וגינו אותו . לכן בכל פעם שרגליו היחפות של ילד מהקבוצה נפגעו , הילד הגיב באותה דרך – לא באמפתיה , אלא בשמחה לאיד . רוח הדברים אמורה להתבטא גם באינטונציה , בהבעת הפנים ובשפת הגוף . כדאי לדבר עם הילדים במליאה על כל המרכיבים האלה , ואח ר כך להתנסות במתן משוב בונה וממוקד לתלמיד או לתלמידה שהציגו את דברי המספר . פעילות 4 בתחילת חלק ב בסיפור ניכר שהילד מדבר בכנות , משום שהוא מונה כמה מחולשותיו ומדבר עליהן בגילוי לב אף שאינו חייב לעשות זאת . סעיף ה – ייתכן שהילדים היום , בעיקר העירוניים שבהם , אינם יודעים כמה חמים שטחי חול גדולים החשופים לשמש במשך שעות ארוכות וכמה קשה להניח בהם רגליים יחפות . אזכור של הליכה בחלקים היבשים של חוף הים בוודאי תועיל כאן . כמו כן , ייתכן שגם הבידוד היחסי של השטח – בין שני יישובים – היה גורם חשוב בבחירה . כך היה סיכוי נמוך שמבוגרים יזדמנו למקום וישימו קץ לתחרות . פעילות 1 סעיף א – התכונה הבולטת ביותר היא , כמובן , העקשנות ; שלושת המשפטים מבטאים אותה במילים שונות . בעבודה עם ילדים מתקדמים אפשר לרדת לאבחנות דקות יותר : לעקשנות כמה פנים , ובהן הנחישות וחוסר ההיגיון . כשהילד מספר על הרגשתו בעניין התחרות הוא מדבר בכנות , כי הוא מסגיר גם את חוסר ההיגיון שלו . הוא ימשיך ללכת – בלי להתחשב בקול ההיגיון . סעיף ג – הפעילות מזמנת דיון אמיתי , ענייני ורלוונטי לחייהם של הילדים . שאלת האחריות עולה שוב ושוב בחייהם , הן בבית הספר , הן במשפחה והן במסגרות אחרות שבהן הם מתחככים עם בני גילם . ילדים מתקשים להתמודד עם מה שהם קוראים " קללות" ו"הצקות" למיניהן ומתקשים לרסן את כעסם ואת תגובותיהם . הפעילות מעוררת את הילדים לחשיבה מוסרית-ערכית : על מי מוטלת האחריות על התחרות הקשה – על מי שהתגרה בילד המספר והטיח בו עלבונות ") פחדן , " " גיבור רק בפה , (" או אולי על הילד המספר עצמו , שלא הצליח להכיל את המילים הפוגעות , נכנע לתחושת התסכול שהציפה אותו ולבסוף הכריז במו פיו על התחרות ? סביר להניח שילדים רבים יאמרו תחילה שיואב נושא באחריות לתחרות , ולפיכך הוא האשם . במקרה כזה כדאי להתערב ולהפנות את הילדים לתחילת הוויכוח , להראות מי הכריז על התחרות , לעזור לילדים לשקף את התחושות הקשות של המספר שהביאו אותו להכריז על התחרות ולעזור להם להבין איך היה אפשר – בעזרת מודעות ויכולת איפוק – להיחלץ מהמצב שהמספר נקלע אליו .
|
|