|
|
עמוד:167
עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור ראה אור ב . 0271 - הסיפור המחורז עוסק במלך רב - מעלות ואהוב , שמתח יתר על המידה את סבלנותם של בני עמו וסופו שנזרק מן השלטון . פרדיננד פדהצור ה יה "מלך זקן , נבון וחכם . " בני עמו אהבוהו , "ותמיד כשהמלך עבר בדרכים / הם זרקו לעברו סוכריות ופרחים . " במסיבה שבה התנאה המלך במחוות הנפלאות שעושים לו בני עמו קפץ אחד האורחים ואמר : " הוא עושה רק דברים שהעם בם רוצה / משום כך עמו כל כך מרוצה , / אם יפסיק פרדיננד ל היות מלך טוב , / יפסיק העם אותו לאהוב . " פרדיננד פדהצור מחה בתוקף על דבריו של הנסיך וטען שהקנאה דיברה מגרונו . אחר כך החליט להוכיח שהנסיך טועה ; הוא פרסם צו מלכותי שעל פיו כל האזרחים חייבים להתחיל לקפוץ על רגל אחת , ואחר כך הוסיף הוראה בלתי נסבלת אחרת : " על כל הפקידים ללא שאלות / מקל של כביסה באוזן ל תלות . " גחמות ראשונות אלה של המלך לא הזיקו במיוחד לפופולאריות שלו , כמו שסיפרו חברי משלחת הזקנים : "אמנם כמה צעירים נועזים / לכלכו פסלך בקליפות תפוזים , / אך העם את מלכו מכבד ומוקיר / אפילו עם רגל אחת באוויר . " המלך החליט להמשיך ולבדוק את סבלנותם של בנ י עמו , ולמחרת פרסם צו חדש שקשה לעמוד בו : " אוסר אני על כל הבריות / להגות ולבטא חמש אותיות . " האיסור החדש החזיר אל הארמון את משלחת הזקנים : " מלכנו הרם , יש בעיות / קשה לדבר בלי חמש אותיות . " הזקנים סיפרו למלך שהעם הכועס משמיע קולות מחאה , אבל המלך פרדיננד פדהצור התבצר בהחלטתו : "תושבי המדינה , כולכם תיענשו , / גזירות חדשות מדי יום יתחדשו . " בסופו של דבר מאס העם בגזירות ובצווים ; האזרחים פרצו לארמון , דחפו את המלך לארגז גדול , סגרו היטב את המכסה ושיגרו אותו לאי נידח ושומם . מאז חי העם הזה בשקט ובשלווה : "אין לו מלך נחמד ל אהוב / ולצעוק ' יחי והידד' ברחוב . / אבל מאידך איננו חושש / מפני שיגעונות של מלך טיפש . " הסיפור מוקיע את בעלי השררה למיניהם , הבטוחים שאין גבול לכוחם ואינם מעריכים את ערנותם ואת תבונתם של האזרחים . כדרכו של סידון , הסאטירה מרופדת היטב בהומור ובמאפיינים המוכרים של סיפור מעשייה כביכול , אבל מסריה עדיין שנונים וחד -משמעיים : שליט שלא יהיה קשוב לצרכיו של עמו ולא יפעל לטובת האזרחים - יאבד חיש קל את תפקידו , את מעמדו ואת כבודו .
|
|