עמוד:136

אני לא אמרתי כלום , וגם יואב שתק . ראיתי היטב , שלא היה לו כל חשק להמשיך בתחרות . " מספיק , מספיק , " טען יגאל . "הם יכולים להמשיך ככה בלי סוף " . יואב ואני שתקנו , וככה נתקבלה דעתו של יגאל . יואב לא נראה שמח כלל וכלל . " תיקו " ! אמר חרש . אני ישבתי על הארץ ונעלתי את הסנדלים . כפות רגלי בערו וכאבו מאוד כאילו הוספתי ללכת יחף בחול . " לא תיקו , אני ניצחתי " ! אמרתי ליואב בשקט . " אתה אמרת שאני פחדן ולא אוכל ללכת בחול בלי סנדלים ; והנה כל הילדים ראו שהלכתי " . וחוץ מזה אמרתי לו , "די אכפת לך שאתה הולך בחול , אל תכחיש " ! " בכלל " , אמר יאיר , "יואב רגיל ללכת בחול " . ככה יצא שניצחתי , אחרי הכול . פנינו ללכת הביתה . אני הלכתי כבר בסנדלים , אבל הרגשתי בדיוק כמו קודם , כאשר הלכתי יחף ... אולי אפילו יותר גרוע . כאשר באתי הביתה , לא יכולתי אפילו לעמוד . אבא ואימא באו וצעקו ושאלו מה קרה , ואז סיפרתי להם את כל האמת . הם השכיבו אותי במיטה והסתכלו בכפות רגלי והתרגשו כל כך , עד שהבנתי תכף שאני באמת חולה . זהו , באמת הייתי חולה . שלושה ימים שכבתי במיטה והרגשתי כאילו מקלפים כל פעם את העור מכפות רגלי . הרבה פעמים לא יכולתי להתאפק וצעקתי ובכיתי וייללתי , עכשיו זאת לא הייתה תחרות ולא היה אכפת שצעקתי , ילדים רבים באו לבקר אותי , והביאו לי סוכריות ומסטיק . פחדתי שעכשיו יגידו , כי הניצחון שלי אינו שווה מפני שחליתי מן התחרות . אך אף ילד אחד לא אמר ככה , אפילו יואב לא , אף ילד אינו אשם , אם אימא שלו אינה מרשה לו ללכת יחף . ואם הולכים יחף בחול בעצם הצהריים כאשר הרגל אינה רגילה - זו באמת גבורה !

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר