עמוד:134

באנו עד למקום שבו מתחילים החולות . אני חלצתי את הסנדלים ועמדתי אצל יואב , והילדים עמדו מאחורינו שלא ייפול הצל שלהם עלינו ויקרר את החול . אמרנו " אחת שתיים שלוש" - והתחלנו ללכת , וכל הילדים קפצו מאחורינו ועודדו אותנו בקריאות . הוי , החול צרב - נורא ! הרגשתי כאילו העמידו פרימוס בוער מתחת לכפות הרגליים שלי , אבל עשיתי את עצמי כאילו לא אכפת לי כלל . יואב הלך לו כאילו הוא מטייל בפרדס , אבל פתאום ראיתי שהוא הולך קצת על קצה האצבעות . התחלתי לצעוק , וכל הילדים הסכימו שככה זה פסול . יואב היה מוכרח ללכת על מלוא כף הרגל , וכבר ידעתי שאכפת לו מאוד , שהוא הולך בחול הלוהט ... הלכנו הלאה . כל כך רציתי לרוץ קצת ! כל כך רציתי לקפוץ קצת הצדה , למקום שיש קצת עשב . אבל הלכתי ישר , לאט-לאט , צעד-בצעד עם יואב , נזכרתי במסמר של השנה הקודמת - אבל הפעם כאילו דרכתי על אלף מסמרים בבת-אחת . אני חושב שהפנים שלי לא היו שמחים כל כך , אך לא אמרתי אף מילה והלכתי הלאה . הלכנו והלכנו והלכנו . הסתכלתי ביואב , אך הוא לא חשב כלל להפסיק או להיכנע . גם אני לא רציתי להיכנע בשום אופן . מאחורינו התרוצצו כל הילדים והתלהבו יותר ויותר , ואני חושב שבכל בית-שאול שמעו את הצעקות שלנו . לא , אני לא אאכזב את החברים שלי . אפילו אם לא יישארו לי רגליים ! כל זמן שיואב יוסיף ללכת - גם אני אלך ! אף אחד בעולם לא יוכל להגיד עלי שאני פחדן ! הו , יואב . כל כך שנאתי אותו בזמן שהלכנו . קיללתי אותו בלבי בקללות הנוראות ביותר . אפילו ביקשתי שידרוך על נחש או עקרב וימות באמצע הדרך . הנה אני שורף לי את הרגליים - והכול בגלל הגאוותנות שלו ! הלכנו , אף אחד מאתנו לא רצה להפסיק . הילדים מאחורינו שאגו וייללו כמו גן חיות שלם . לא הרחק לפנינו התחילה כבר השדרה של בית-שאול . פרימוס - מכשיר שנהגו להשתמש בו לבישול

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר