עמוד:89

קטע שני מתוך הספר ( עמודים ( 25-24 הגעתי עם אימא לעיר ורשה . איש לא זיהה שאנחנו יהודיות . פנינו לרחוב זלזנה , לבית מספר . 64 שם , בקומה השישית , גרה משפחת סקוברונק . גברת סקוברונק הייתה אחות של מושלקובה , שכנתנו בעיירה . משפחת סקוברונק הסכימה שנגור בביתה . גרנו עם אבא סקוברונק , שהיה חשמלאי , אימא סקוברונק , שמכרה סבון בשוק , והבנות חנקה ובאשה , שלמדו בבית הספר . שנתיים גרנו אתם . שנתיים לא יצאנו מפתח הבית . שנתיים לא הלכנו בדירה . שנתיים לא התקרבנו לחלון . תמיד זחלתי מתחתיו . שנתיים לא הביאו חנקה ובאשה חברות הביתה . אסור היה לספר לאיש שאנחנו בדירה . זה היה סוד החיים . אימא הייתה אחראית על ניקיון הבית . היא בישלה את הסבון , שהגברת סקוברונק מכרה בשוק , ותפרה ותיקנה את בגדי בני הבית . בערב עזרה לבנות להכין את שיעורי הבית . ידעתי את התשובות להרבה מהשאלות שהבנות נשאלו , אבל המעטתי בדיבור , כדי לא להפריע ולא להרגיז . בבוקר , לאחר שבני הבית עזבו , הרגשתי כמו מלכה . השקיתי את העציצים שקיבלתי מהגברת סקוברונק . קראתי בספרי הבנות , זחלתי על ארבע מתחת לחלון , הקשבתי לקולות הילדים המשחקים בחצר , ודיברתי עם אימא . בלחש . שאיש לא ישמע .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר