עמוד:73

בין יבבות הבכי סיפרתי : " אליהו הנביא הציל אותי ... הוא ליווה אותי ... הוא שמר עלי ... הוא גירש את טוקאץ' ואת כל הרעים " ... הילדים התרגשו ושאלו : "אליהו הנביא הציל אותך ? איפה הוא " ? הצבעתי לעבר החלון : "שם , בחוץ , יש לו זקן לבן-לבן " . כולם רצו לחלון לראות את אליהו הנביא ... " לא רואים אף אחד " ! " אין שם שום איש " ! הם טענו באכזבה גדולה . מיהרתי לחלון , הסתכלתי סביב ואמרתי בצער : " הוא כבר איננו . הוא היה יפה וגבוה , היה לו זקן לבן והוא הפחיד אותם עם המקל שלו " . הילדים האמינו כמוני שראיתי את אליהו הנביא , והצטערו מאוד שהוא נעלם כל כך מהר ... מאותו יום , בכל פעם שהזדמן לכיתה אורח או מפקח , הילדים היו מצביעים עלי ואומרים : "הילדה הזאת ראתה את אליהו הנביא " ! ומאז , בכל פסח , ארז'יקה צוחקת ומזכירה לי את אליהו הנביא שהציל אותי .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר