עמוד:72

אימא ויהודה נפרדו ממני והמשיכו בדרכם אל הרופא , ואני , ילדה קטנה , לבדי בפינת הרחוב . רק התחלתי ללכת ובפתח הסמטה הופיעו טוקאץ' וחבורתו . הבטתי מבוהלת לכל עבר , אולי אראה מישהו שיבוא לעזרתי , אבל הרחוב היה ריק . " תראו את היהודייה המפונקת " ! שמעתי אותם קוראים . " תראו איזה תיק יפה יש לה " ! " מעניין מה יש בתוכו " . ואני - משותקת מרוב פחד . החבורה הקיפה אותי בקריאות לגלוג , בצחוק , בדחיפות . אחד מהם חטף לי את התיק , הפך אותו ושפך את כל תוכנו על המדרכה לקול צהלות חבריו . דמעות פרצו מעיני , דמעות של עלבון וחוסר אונים , והבריונים מצביעים עלי ומתגרים : " רוצה את התיק ? תפסי אותו " ! והם זורקים אותו זה לזה בצחוק מלגלג . נשארתי נטועה במקומי . לא העזתי לאסוף את החפצים , וחששתי לרוץ לבית הספר . לפתע הופיע ברחוב איש זקן , עם זקן ארוך ולבן . הוא הניף את המקל שלו והרעים בקול עבה ועמוק : " איך אתם לא מתביישים להתקיף ילדה קטנה ? עזבו אותה . הסתלקו מיד " ! הבריונים השליכו את התיק וברחו , צוחקים ומלגלגים . עמדתי רועדת מבכי ליד החפצים הפזורים סביבי . הזקן הרגיע אותי , ליטף את ראשי , הרים את התיק ועזר לי לאסוף את החפצים . " את הולכת לבית הספר היהודי " ? הוא שאל בקול עמוק וחם . " אל תפחדי , אני אלווה אותך " . הזקן הטוב הצטרף אלי וליווה אותי עד לשערי בית הספר . הגעתי באיחור , אני , שתמיד הקפדתי לבוא בזמן ומעולם לא איחרתי . נכנסתי לכיתה , מנגבת את עיני מהדמעות . המורה הזקנה , דודה מרישקה , מיד חיבקה אותי אל חיקה . היא הייתה מורה שלא כועסת ולא מענישה . מורה שמלמדת דרך משחקים , סיפורים ושירים . ארז'יקה ניגשה אלי ואמרה : "חיכינו לך ברחוב , אבל לא באת , אז הלכנו " ... אחרי שנרגעתי מעט , דודה מרישקה ביקשה שאספר מה קרה .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר