עמוד:15

אימא התחילה לשיר חרש : " בהרים כבר השמש מלהטת" ובעמק עוד נוצץ הטל , אנו אוהבים אותך מולדת בשמחה , בשיר ובעמל * " ... היא כנראה לא זכרה את כל השיר , כי המשיכה לזמזם את המנגינה ורק כשהגיעה למשפט : " נלבישך שלמת בטון ומלט , " הגתה בקול מודגש את המילים ואז הפסיקה להמהם ואמרה , " אתה רואה , ארז , גם סבא היה רוצה בזה . אני זוכרת שתמיד כשהיה מגיע ל'נלבישך שלמת בטון ומלט' נהג לעצום את עיניו , וכשהייתי בגילך הייתי בטוחה שהוא רואה בדמיונו איך המושב הקטנטן שלנו גדל והופך ליישוב פורח עם בתים מרווחים , מטעים , כרמים , כבישים ושכונות חדשות " . ארז סובב את ראשו לקיר ואימא , שחשבה שנרדם , נשקה על ראשו ואמרה כאילו לעצמה , "לילה טוב , ילד שלי . אל תדאג . הכול יהיה לטובה " . " שום דבר לא יהיה לטובה " , אמר ארז בלבו כשאימא יצאה . הוא שכב בחושך וחשב על סבא . הוא רצה להגיד לאימא , סבא אהב את השיר הזה , אבל לא את השורה הזאת ! בגלל זה הוא עצם את העיניים כששר אותה . עובדה שאחר כך , כשהמשיך לשיר , ... " ונפרש לך מרבדי גנים . על אדמת שדותיך הנגאלת , הדגן ירנין פעמונים , " היה פוקח אותן והן היו מתנוצצות ומחייכות מתוך פניו השזופים והמקומטים כמו שתי שלוליות ששמים כחולים נשקפים בהן . הוא נזכר שהלך פעם לראות עם סבא את השדה הזרוע המחכה לגשם וסבא אמר לו , " תאר לך , נכד , שכל הזרעים הקטנים שוכבים שם מתחת לרגבים ומחכים לגשם שירטיב את האדמה וירכך אותה , כדי שיוכלו לשלוח את העלעלים הזעירים שלהם ולפרוץ דרך לאוויר ולשמש " ... עכשיו הנרקיסים לא יוכלו לנבוט , חשב בצער . " אפילו אם הדחפור לא ימחץ את הבצלים , יבואו המערבלים וישפכו עליהם שכבת בטון עבה , ואז איזה סיכוי יהיה להם בכלל לצמוח ? איך יוכלו העלים לפרוץ את הבטון והברזל " ? * שורות השיר מתוך "שיר בוקר" ( בהרים כבר השמש מלהטת ) מאת נתן אלתרמן .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר