|
עמוד:742
פרק ג א לכל זמן ועת לכל-חפץ תחת השמים : ב עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע : ג עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות : ד עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד : ה עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק : ו עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך : ז עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר : ח עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום : ט מה-יתרון העושה באשר הוא עמל : י ראיתי את-הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו : יא את-הכל עשה יפה בעתו גם את-העלם נתן בלבם מבלי אשר לא-ימצא האדם את-המעשה אשר-עשה האלהים מראש בירושלם : ח כנסתי לי גם-כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות עשיתי לי שרים ושרות ותענוגת בני האדם שדה ושדות : ט וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם אף חכמתי עמדה לי : י וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא-מנעתי את-לבי מכל-שמחה כי-לבי שמח מכל-עמלי וזה-היה חלקי מכל-עמלי : יא ופניתי אני בכל-מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש : יב ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר-כבר עשוהו : יג וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן-המכלות כיתרון האור מן-החשך : יד החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם-אני שמקרה אחד יקרה את-כלם : טו ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם-אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר ודברתי בלבי שגם-זה הבל : טז כי אין זכרון לחכם עם-הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם-הכסיל : יז ושנאתי את-החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי-הכל הבל ורעות רוח : יח ושנאתי אני את-כל-עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי : יט ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל-עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם-זה הבל : כ וסבותי אני ליאש את-לבי על כל-העמל שעמלתי תחת השמש : כא כי-יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל-בו יתננו חלקו גם-זה הבל ורעה רבה : כב כי מה-הוה לאדם בכל-עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש : כג כי כל-ימיו מכאבים וכעס ענינו גם-בלילה לא-שכב לבו גם-זה הבל הוא : כד אין-טוב באדם שיאכל ושתה והראה את-נפשו טוב בעמלו גם-זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא : כה כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני : כו כי לאדם שחוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים גם-זה הבל ורעות רוח :
|