|
עמוד:704
פרק ה א קרא-נא היש עונך ואל-מי מקדשים תפנה : ב כי-לאויל יהרג-כעש ופתה תמית קנאה : ג אני-ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאם : ד ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל : ה אשר קצירו רעב יאכל ואל-מצנים יקחהו ושאף צמים חילם : ו כי לא-יצא מעפר און ומאדמה לא-יצמח עמל : ז כי-אדם לעמל יולד ובני-רשף יגביהו עוף : ח אולם אני אדרש אל-אל ואל-אלהים אשים דברתי : ט עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד-אין מספר : י הנתן מטר על-פני-ארץ ושלח מים על-פני חוצות : יא לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע : יב מפר מחשבות ערומים ולא-תעשינה ידיהם תושיה : יג לכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה : יד יומם יפגשו-חשך וכלילה ימששו בצהרים : טו וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון : טז ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה : יז הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר שדי אל-תמאס : יח כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה : יט בשש צרות יצילך ובשבע לא-יגע בך רע : כ ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב : כא בשוט לשון תחבא פרק ד א ויען אליפז התימני ויאמר : ב הנמה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל : ג הנה ימרת רבים וידים רפות תחזק : ד כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ : ה כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל : ו הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך : ז זכר-נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו : ח כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו : ט מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו : י שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו : יא ליש אבד מבלי-טרף ובני לביא יתפרדו : יב ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו : יג בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על-אנשים : יד פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד : טו ורוח על-פני יחלף תסמר שערת בשרי : טז יעמד ולא-אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע : יז האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר-גבר : יח הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה : יט אף שכני בתי-חמר אשר-בעפר יסודם ידכאום לפני-עש : כ מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו : כא הלא-נמע יתרם בם ימותו ולא בחכמה : כג לגבר אשר-דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו : כד כי-לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי : כה כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי : כו לא שלותי ולא שקטתי ולאנחתי ויבא רגז :
|