|
עמוד:524
פרק ד א ואתה בן-אדם קח-לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את-ירושלם : ב ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים-עליה כרים סביב : ג ואתה קח-לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינתה אתפניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל : ד ואתה שכב על-צדך השמאלי ושמת את-עון בית-ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את-עונם : ה ואני נתתי לך את-שני עונם למספר ימים שלש-מאות ותשעים יום ונשאת עון בית-ישראל : ו וכלית את-אלה ושכבת על-צדך הימני שנית ונשאת את-עון בית-יהודה ארבעים יום יום מצחך לא-תירא אותם ולא-תחת מפניהם כי בית-מרי המה : י ויאמר אלי בן-אדם את-כלדברי אשר אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שמע : יא ולך בא אל-הגולה אל-בני עמך ודברת אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה אם-ישמעו ואם-יחדלו : יב ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד-יהוה ממקומו : יג וקול כנפי החיות משיקות אשה אל-אחותה וקול האופנים לעמתם וקול רעש גדול : יד ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי ויד-יהוה עלי חזקה : טו ואבוא אל-הגולה תל אביב הישבים אל-נהר-כבר ואשב המה יושבים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם : טז ויהי מקצה שבעת ימים פ ויהי דבר-יהוה אלי לאמר : יז בן-אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני : יח באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיתו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש : יט ואתה כי-הזהרת רשע ולא-שב מרשעו ומדרכו הרשעה הוא בעונו ימות ואתה את-נפשך הצלת : כ ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות כי לא הזהרתו בחחאתו ימות ולא תזכרן צדקתו אשר עשה ודמו מידך אבקש : כא ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק והוא לא-חטא חיו יחיה כי נזהר ואתה את-נפשך הצלת : כב ותהי עלי שם יד-יהוה ויאמר אלי קום צא אל-הבקעה ושם אדבר אותך : כג ואקום ואצא אל-הבקעה והנה-שם כבוד-יהוה עמד ככבוד אשר ראיתי על-נהר-כבר ואפל על-פני : כד ותבא-בי רוח ותעמדני על-רגלי וידבר אתי ויאמר אלי בא המגר בתוך ביתך : כה ואתה בן-אדם הנה נתנו עליך עבותים ואסרוך בהם ולא תצא בתוכם : כו ולשונך אדביק אל-חכך ונאלמת ולא-תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה : כז ובדברי אותך אפתח את-פיך ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה השמע ישמע והחדל יחדל כי בית מרי המה :
|