|
עמוד:517
פרק נא א כה אמר יהוה הנני מעיר על-בבל ואל-ישבי לב קמי רוח משחית : ב ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את -ארצה כי-היו עליה ממביב ביום רעה : ג אל-ידרך ידרך הדרך קשתו ואל-יתעל בסרינו ואל-תחמלו אל-בחריה החרימו כל-צבאה : ד ונפלו חללים בארץ כשדים נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם-נתפשת כי ביהוה התגרית : כה פתח יהוה את-אוצרו ויוצא את-כלי זעמו כי-מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים : כו באו-לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו-ערמים והחרימוה אל-תהי-לה שארית : כז חרבו כל-פריה ירדו לחבח הוי עליהם כי-בא יומם עת פקדתם : כח קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את-נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו : כט השמיעו אל-בבל רבים כל-דרכי קשת חנו עליה סביב אל-יהי -לה פליטה שלמו-לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו-לה כי אל-יהוה זדה אלקדוש ישראל : ל לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל-אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאםיהוה : לא הנני אליך זדון נאם-אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך : לב וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל-סביבתיו : לג כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני-ישראל ובני-יהודה יחדו וכל-שביהם החזיקו בם מאנו שלחם : לד גאלם חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את-ריבם למען הרגיע את-הארץ והרגיז לישבי בבל : לה חרב על-כשדים נאם-יהוה ואל-ישבי בבל ואל-שריה ואל-חכמיה : לו חרב אל-הבדים ונאלו חרב אל-גבוריה וחתו : לז חרב אל-סוסיו ואל-רכבו ואל-כל-הערב אשר בתוכה והיו לנשים חרב אל-אוצרתיה ובזזו : לח חרב אל-מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו : לט לכן ישבו ציים את-איים וישבו בה בנות יענה ולא-תשב עוד לנצח ולא תשכון עד-דור ודור : מ כמהפכת אלהים את-סדם ואת-עמרה ואת-שכניה נאם-יהוה לא-ישב שם איש ולא-יגור בה בן-אדם : מא הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתיארץ : מב קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל-סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת-בבל : מג שמע מלך-בבל את-שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה : מד הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל-נוה איתן כי-ארגיעה אריצם מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי-זה רעה אשר יעמד לפני : מה לכן שמעו עצת-יהוה אשר יעץ אל-בבל ומחשבותיו אשר חשב אל-ארץ כשדים אם-לא יסחבום צעירי הצאן אם-לא ישים עליהם נוה : מו מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע :
|