|
עמוד:478
פרק יד א אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו על-דברי הבצרות : ב אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה : ג ואדריהם שלחו צעיריהם למים באו על-גבים לא-מצאו מים שבו כליהם ריקם בשו והכלמו וחפו ראשם : ד בעבור האדמה חתה כי לא-היה גשם בארץ בשו אכרים חפו ראשם : ה כי גם-אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא-היה דשא : ו ופראים עמדו על-שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי-אין עשב : ז אם-עונינו ענו בנו יהוה עשה למען שמך כי-רבו משובתינו לך חטאנו : ח מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון : ט למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא-יוכל להושיע ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא אל-תנחנו : י כה-אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חחאתם : יא ויאמר יהוה אלי אל-תתפלל בעדהעם הזה לטובה : יב כי יצמו אינני שמע אל-רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם : יג ואמר אהה אדני יהוה הנה הנבאים אמרים להם לא-תראו חרב ורעב לא-יהיה לכם כי-שלום אמת אתן לכם במקום הזה : יד ויאמר יהוה אלי שקר הנבאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם חזון שקר וקסם ואליל ותרמית לבם המה מתנבאים לכם : טו לכן כה-אמר יהוה על-הנבאים הנבאים בשמי ואני לא-שלחתים והמה אמרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת בחרב וברעב יתמו הנבאים ההמה : טז והעם אשר-המה נבאים להם יהיו משלכים בחצות ירושלם מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה המה נשיהם ובניהם ובנתיהם ושפכתי עליהם את-רעתם : יז ואמרת אליהם את-הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל-תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת-עמי מכה נחלה מאד : יח אם-יצאתי השדה והנה חללי-חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי-גם-נביא גם-כהן סחרו אל-ארץ ולא ידעו : יט המאס מאסת העדר נתן-לך צאן תפארתך : כא מה-תאמרי כי-יפקד עליך ואת למדת אתם עליך אלפים לראש הלוא חבלים יאחזוך כמו אשת לדה : כב וכי תאמרי בלבבך מדוע קראני אלה ברב עונך נגלו שוליך נחמסו עקביך : כג היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם-אתם תוכלו להיטיב למדי הרע : כד ואפיצם כקש-עובר לרוח מדבר : כה זה גורלך מנת-מדיך מאתי נאם-יהוה אשר שכחת אותי ותבטחי בשקר : כו וגם-אני חשפתי שוליך על-פניך ונראה קלונך : כז נאפיך ומצהלותיך זמת זנותך על-גבעות בשדה ראיתי שקוציך אוי לך ירושלם לא תטהרי אחרי מתי עד :
|