|
עמוד:428
פרק טז א שלחו-כר משל-ארץ ממלע מדברה אל-הר בת-ציון : ב והיה כעוף-נודד קן משלח תהיינה בנות מואב מעברת לארנון : ג הביאי עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים נדד אל-תגלי : ד יגורו בך נדחי מואב הוי-סתר למו מפני שודד כי-אפס המץ כלה שד תמו רמס מן-הארץ : ה והוכן בחסד כמא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש פרק טו א משא מואב כי בליל שדד ער מואב נדמה כי בליל שדד קיר-מואב נדמה : ב עלה הבית ודיבן הבמות לבכי על-נבו ועל מידבא מואב ייליל בכל-ראשיו קרחה כל-זקן גרועה : ג בחוצתיו חגרו שק על גגותיה וברחבתיה כלה ייליל ירד בבכי : ד ותזעק חשבון ואלעלה עד-יהץ נשמע קולם על-כן חלצי מואב יריעו נפשו ירעה לו : ה לבי למואב יזעק בריחה עד-צער עגלת שלשיה כי מעלה הלוחית בבכי יעלה-בו כי דרך חורנים זעקת-שבר יעערו : ו כי-מי נמרים משמות יהיו כי-יבש חציר כלה דשא ירק לא היה : ז על-כן יתרה עשה ופקדתם על נחל הערבים ישאום : ח כי-הקיפה הזעקה את-גבול מואב עד-אגלים יללתה ובאר אילים יללתה : ט כי מי דימון מלאו דם כי-אשית על-דימון נוספות לפליטת מואב אריה ולשארית אדמה : חרב יורדי אל-אבני-בור כפגר מובס : כ לא-תחד אתם בקבורה כי-ארצך שחת עמך הרגת לא-יקרא לעולם זרע מרעים : כא הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל-יקמו וירשו ארץ ומלאו פני-תבל ערים : כב וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם-יהוה : כג ושמתיה למורש קפד ואגמי-מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות : כד נשבע יהוה צבאות לאמר אם-לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום : כה לשבר אשור בארצי ועל-הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור : כו זאת העצה היעוצה על-כל-הארץ וזאת היד הנטויה על-כל-הגוים : כז כי-יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה : כח בשנת-מות המלך אחז היה המשא הזה : כט אלתשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי-משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף : ל ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג : לא הילילי שער זעקי-עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו : לב ומה-יענה מלאכי-גוי כי יהוה ימד ציון ובה יחסו עניי עמו :
|