|
עמוד:389
פרק ד א ואשה אחת מנשי בני-הנביאים צעקה אל-אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את-יהוה והנשה בא לקחת את-שני ילדי לו לעבדים : ב ויאמר אליה אלישע מה אעשה-לך הגידי לי מה-יש-לך בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם-אסוך שמן : ג ויאמר לכי שאלי-לך כלים מן-החוץ מאת כל-שכניך כלים רקים אל-תמעיטי : ד ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד-בניך ויצקת על כל-הכלים האלה והמלא תמיעי : ה ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגשים אליה והיא מוצקת : ו ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל-בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן : ז ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את-השמן ושלמי את-נשיך ואת ובניך תחיי בנותר : ח ויהי היום ויעבר אלישע אל-שונם ושם אשה גדולה ותחזק-בו לאכל-לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל-לחם : ט ותאמר אל-אישה הנה-נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עבר עלינו תמיד : י נעשה-נא עלית-קיר קטנה ונשים לו שם מחה ושלחן וכמא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה : יא ויהי היום ויבא שמה ויסר אל-העליה וישכב-שמה : יב ויאמר אל-גחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא-לה ותעמד לפניו : יג ויאמר לו אמר-נא אליה הנה חרדת אלינו אתכל-החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר-לך אל-המלך או אל-שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת : יד ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אבל בן אין-לה ואישה זקן : טו ויאמר קרא-לה ויקרא-לה ותעמד בפתח : טז ויאמר למועד הזה כעת חיה את חבקת בן ותאמר אל-אדני איש האלהים אל-תכזב בשפחתך : יז ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר-דבר אליה אלישע : יח ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל-אביו אל-הקצרים : יט ויאמר אל-אביו ראשי ראשי ויאמר אל-הנער שאהו אל-אמו : כ וישאהו ויביאהו אלאמו וישב על-ברכיה עד-הצהרים וימת : כא ותעל ותשכבהו על-מחת איש האלהים ותסגר המים ויראו מואב מנגד את-המים אדמים כדם : כג ויאמרו דם זה החרב נחרבו המלכים ויכו איש את-רעהו ועתה לשלל מואב : כד ויבאו אל-מחנה ישראל ויקמו ישראל ויכו אתמואב וינסו מפניהם ויכו-בה והכות את-מואב : כה והערים יהרסו וכל-חלקה טובה ישליכו איש-אבנו ומלאוה וכל-מעין-מים יסתמו וכל-עץ-טוב יפילו עד-השאיר אבניה בקיר חרשת ויסבו הקלעים ויכוה : כו וירא מלך מואב כי-חזק ממנו המלחמה ויקח אותו שבע-מאות איש שלף חרב להבקיע אל-מלך אדום ולא יכלו : כז ויקח את-בנו הבכור אשר-ימלך תחתיו ויעלהו עלה על-החמה ויהי קצף-גדול על-ישראל ויסעו מעליו וישבו לארץ :
|