|
עמוד:303
פרק טו א ויאמר שמואל אל-שאול אתי שלח יהוה למשחך למלך על-עמו על-ישראל ועתה שמע לקול דברי יהוה : ב כה אמר יהוה צבאות פקדתי את אשר-עשה עמלק לישראל אשר-שם לו בדרך בעלתו ממצרים : ג עתה לך והכיתה את-עמלק והחרמתם את-כל-אשר-לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד-אשה מעלל ועד-יונק משור ועד-שה מגמל ועד-חמור : ד וישמע שאול את-העם ויפקדם בחלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את-איש יהודה : אבן גדולה : לד ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ואכלתם ולא-תחטאו ליהוה לאכל אל-הדם ויגשו כל-העם איש שורו בידו הלילה וישחטו-שם : לה ויבן שאול מזבח ליהוה אתו החל לבנות מזבח ליהוה : לו ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבזה בהם עד-אור הבקר ולא-נשאר בהם איש ויאמרו כל-החוב בעיניך עשה ס ויאמר הכהן נקרבה הלם אל-האלהים : לז וישאל שאול באלהים הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל ולא ענהו ביום ההוא : לח ויאמר שאול גשו הלם כל פנות העם ודעו וראו במה היתה החחאת הזאת היום : לט כי חי-יהוה המושיע אתישראל כי אם-ישנו ביונתן בני כי מות ימות ואין ענהו מכל-העם : מ ויאמר אל-כל-ישראל אתם תהיו לעבר אחד ואני ויונתן בני נהיה לעבר אחד ויאמרו העם אל-שאול החוב בעיניך עשה : מא ויאמר שאול אל-יהוה אלהי ישראל הבה תמים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו : מב ויאמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן : מג ויאמר שאול אל-יונתן הגידה לי מה עשיתה ויגד-לו יונתן ויאמר טעם טעמתי בקצה המחה אשר-בידי מעט דבש הנני אמות : מד ויאמר שאול כה-יעשה אלהים וכה יוסף כי-מות תמות יונתן : מה ויאמר העם אל-שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חלילה חי-יהוה אם-יפל משערת ראשו ארצה כי-עם-אלהים עשה היום הזה ויפדו העם את-יונתן ולא-מת : מו ויעל שאול מאחרי פלשתים ופלשתים הלכו למקומם : מז ושאול לכד המלוכה על-ישראל וילחם סביב בכל-איביו במואב ובבני-עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר-יפנה ירשיע : מח ויעש חיל ויך את-עמלק ויצל את-ישראל מיד שסהו : מט ויהיו בני שאול יונתן וישוי ומלכי-שוע ושם שתי בנתיו שם הבכירה מרב ושם הקטנה מיכל : נ ושם אשת שאול אחינעם בת-אחימעץ ושם שר-צבאו אבינר בן-נר דוד שאול : נא וקיש אבי-שאול ונר אביאבנר בן-אביאל : נב ותהי המלחמה חזקה על-פלשתים כל ימי שאול וראה שאול כל-איש גבור וכל-בן-חיל ויאספהו אליו :
|