|
עמוד:234
פרק לד א ויעל משה מערבת מואב אל-הר נבו ראש הפסגה אשר על-פני ירחו ויראהו יהוה אתכל-הארץ את-הגלעד עד-דן : ב ואת כל-נפתלי ואת-ארץ אפרים ומנשה ואת כל-ארץ יהודה עד הים האחרון : ג ואת-הנגב ואת-הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד-צער : ד ויאמר יהוה אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר : ה וימת שם משה עבד-יהוה בארץ מואב על-פי יהוה : ו ויקבר אתו בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא-ידע איש את-קברתו עד היום הזה : ז ומשה בן-מאה ועשרים שנה במתו לא-כהתה עינו ולא-נס לחה : ח ויבכו בני ישראל את-משה בערבת מואב שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה : ט ויהושע בן-נון מלא רוח חכמה כי- רב לו ועזר מצריו תהיה : ח וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נמיתו בממה תריבהו על-מי מריבה : ט האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת-אחיו לא הכיר ואת-בנו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו : י יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על-מזבחך : יא ברך יהוה חילו ופעל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן-יקומון : יב לבנימן אמר ידיד יהוה ישכן לבטח עליו חפף עליו כל-היום ובין כתפיו שכן : יג וליוסף אמר מברכת יהוה ארצו ממגד שמים מחל ומתהום רבצת תחת : יד וממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים : טו ומראש הררי-קדם וממגד גבעות עולם : טז וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו : יז בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי-ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה : יח ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך : יט עמים הר-יקראו שם יזבחו זבחיצדק כי שפע ימים יינקו ושפני טמוני חול : כ ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף-קדקד : כא וירא ראשית לו כי-שם חלקת מחקק ספון ויתא ראשי עם צדקת יהוה עשה ומשפטיו עם-ישראל : כב ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן-הבשן : כג ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יהוה ים ודרום ירשה : כד ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו : כה ברזל ונחשת מנעלך וכימיך דבאך : כו אין כאל ישרון רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים : כז מענה אלהי קדם ומתחת זרעת עולם ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד : כח וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל-ארץ דגן ותירוש אף-שמיו יערפו-טל : כט אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביהוה מגן עזרך ואשר-חרב גאותך ויכחשו איביך לך ואתה על-במותימו תדרך :
|