|
עמוד:232
פרק לב א האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי-פי : ב יערף כמטר לקחי תזל כחל אמרתי כשעירם עלי-דשא וכרביבים עלי-עשב : ג כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו : ד הצור תמים פעלו כי כל-דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא : ה שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל : ו הליהוה תגמלו-זאת עם נבל ולא חכם הלוא-הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך : ז זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך : ח בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל : ט כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו : י ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו : יא כנשר יעיר קנו על-גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על-אברתו : יב יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר : יג ירכבהו על-במתי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש ממלע ושמן מחלמיש צור : יד חמאת בקר וחלב צאן עם-חלב כרים ואילים בני-בשן ועתודים עם-חלב כליות חחה ודם-ענב תשתה-חמר : טו וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויחש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו : טז יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו : יז יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם : יח צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך : יט וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו : כ ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא-אמן בם : כא הם קנאוני בלא-אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא-עם בגוי נבל אכעיסם : כב כי-אש קדחה באפי ותיקד עד-שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים : כג אספה עלימו רעות חצי אכלה-בם : כד מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן-בהמת אשלח-בם עם-חמת זחלי עפר : כה מחוץ תשכל-חרב ומחדרים אימה גם-בחור גם-בתולה יונק עם-איש שיבה : כו אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם : כז לולי כעס אויב אגור פן-ינכרו צרימו פן-יאמרו ידנו לאמר : כו לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית-יהוה אלהיכם והיה-שם בך לעד : כז כי אנכי ידעתי את-מריך ואת-ערפך הקשה הן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם-יהוה ואף כי-אחרי מותי : כח הקהילו אלי את-כל-זקני שבטיכם ושטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה ואעידה בם את-השמים ואת-הארץ : כט כי ידעתי אחרי מותי כי-השחת תשחתון וסרתם מן-הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי-תעשו את-הרע בעיני יהוה להכעיסו במעשה ידיכם : ל וידבר משה באזני כל-קהל ישראל את-דברי השירה הזאת עד תמם :
|