|
עמוד:221
פרק כב א לא-תראה את-שור אחיך או את-שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך : ב ואם-לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל-תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו : ג וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל-אבדת אחיך אשרתאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם : ד לא-תראה את-חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו : ה לא-יהיה כלי-גבר על-אשה ולא-ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת יהוה אלהיך כל-עשה אלה : ו כי יקרא קן-צפור לפניך בדרך בכל-עץ או עלהארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על-האפרחים או על-הביצים לא-תקח האם עלהבנים : ז שלח תשלח את-האם ואת-הבנים תקח-לך למען ייטב לך והארכת ימים : ח כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא-תשים דמים בביתך כי-יפל הנפל ממנו : ט לאתזרע כרמך כלאים פן-תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם : י לא-תחרש בשורובחמר יחדו : יא לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו : יב גדלים תעשה-לך על-ארבע כנפות כסותך אשר תכמה-בה : יג כי-יקח איש אשה ובא אליה ושנאה : יד ושם לה עלילת דברים והוצא עליה שם רע ואמר את-האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא-מצאתי לה בתולים : טו ולקח אבי הנער ואמה והוציאו את-בתולי הנער אל-זקני העיר השערה : טז ואמר אבי הנער אל-הזקנים את-בתי נתתי לאיש הזה לאשה וישנאה : יז והנה-הוא שם עלילת דברים לאמר לא-מצאתי לבתך בתולים ואלה בתולי בתי ופרשו השמלה לפני זקני העיר : יח ולקחו זקני העיר-ההוא את-האיש וימרו אתו : יט וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו-תהיה לאשה לא-יוכל לשלחה כלימיו : כ ואם-אמת היה הדבר הזה לא-נמצאו בתולים לנער : כא והוציאו את-הנער אל-פתח בית-אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי-עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה ובערת הרע מקרבך : כב כי-ימצא איש שכב עם-אשה בעלת-בעל ומתו גם-שניהם האיש השכב עם-האשה והאשה ובערת הרע מישראל : כג כי יהיה נער בתולה מארשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה : כד והוצאתם את-שניהם אל-שער העיר ההוא וסקלתם אתם וסבא : כא ורגמהו כל-אנשי עירו באבנים ומת ובערת הרע מקרבך וכל-ישראל ישמעו ויראו : כב וכי-יהיה באיש חטא משפט-מות והומת ותלית אתו על-עץ : כג לא-תלין נבלתו על-העץ כי-קבור תקברנו ביום ההוא כי-קללת אלהים תלוי ולא תטמא את-אדמתך אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה :
|