|
עמוד:177
פרק יט א וידבר יהוה אל-משה ואל-אהרן לאמר : ב זאת חקת התורה אשר-צוה יהוה לאמר דבר אל-בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין-בה מום אשר לא-עלה עליה על : ג ונתתם אתה אל-אלעזר הכהן והוציא אתה אל-מחוץ למחנה ושחט אתה לפניו : ד ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו והזה אל-נכח פני אהל-מועד מדמה שבע פעמים : ה ושרף אתהפרה לעיניו את-ערה ואת-בשרה ואת-דמה על-פרשה ישרף : ו ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל-תוך שרפת הפרה : ז וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים ואחר יבא אל-המחנה וטמא הכהן עד-הערב : ח והשרף אתה יכבס בגדיו במים ורחץ בשרו במים וטמא עד-הערב : ט ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור והיתה לעדת בני-ישראל למשמרת למי נדה חחאת הוא : י וכבס האסף את-אפר הפרה אתבגדיו וטמא עד-הערב והיתה לבני ישראל ולגר הגר בתוכם לחקת עולם : יא הנגע במת לכל-נפש אדם וטמא שבעת ימים : יב הוא יתחחא-בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם-לא יתחחא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר : יג כל-הנגע במת בנפש האדם אשר-ימות ולא יתחחא את-משכן יהוה טמא ונכרתה הנפש ההוא מישראל כי מי נדה לאזרק עליו טמא יהיה עוד טמאתו בו : יד זאת התורה אדם כי-ימות באהל כל-הבא אל-האהל וכל-אשר באהל יטמא שבעת ימים : טו וכל כלי פתוח אשר אין-צמיד פתיל עליו טמא הוא : טז וכל אשר-יגע על-פני השדה בחלל-חרב או במת או-בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ימים : יז ולקחו לחמא מעפר שרפת החחאת ונתן עליו מים חיים אל-כלי : יח ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על-האהל ועל-כל-הכלים ועל-הנפשות אשר היו-שם ועל-הנגע בעצם או בחלל או במת או בקבר : יט והזה החהר על-החמא ביום השלישי וביום השביעי וחחאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב : כ ואיש אשר-יטמא ולא יתחחא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל כי את-מקדש יהוה טמא מי נדה לא-זרק עליו טמא הוא : כא והיתה להם לחקת עולם ומזה מי-הנדה יכבס בגדיו והנגע במי הנדה יטמא עד-הערב : כב וכל אשר-יגע-בו החמא יטמא והנפש הנגעת תטמא עד-הערב : וביתכם כי-שכר הוא לכם חלף עבדתכם באהל מועד : לב ולא-תשאו עליו חטא בהרימכם את-חלבו ממנו ואת-קדשי בני-ישראל לא תחללו ולא תמותו :
|