|
עמוד:160
פרק ה א וידבר יהוה אל-משה לאמר : ב צו את-בני ישראל וישלחו מן-המחנה כל-צרוע וכל-זב וכל טמא לנפש : ג מזכר עד-נקבה תשלחו אל-מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו אתמחניהם אשר אני שכן בתוכם : ד ויעשו-כן בני ישראל וישלחו אותם אל-מחוץ למחנה כאשר דבר יהוה אל-משה כן עשו בני ישראל : ה וידבר יהוה אל-משה לאמר : ו דבר אלבני ישראל איש או-אשה כי יעשו מכל-חחאת האדם למעל מעל ביהוה ואשמה הנפש ההוא : ז והתודו את-חחאתם אשר עשו והשיב את-אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו : ח ואם-אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב ליהוה לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר-בו עליו : ט וכל-תרומה לכל-קדשי בני-ישראל אשר-יקריבו לכהן לו יהיה : י ואיש את-קדשיו לו יהיו איש אשר-יתן לכהן לו יהיה : יא וידבר יהוה אל-משה לאמר : יב דבר אל-בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי-תשטה אשתו ומעלה בו מעל : יג ושכב איש אתה שכבת-זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה והוא לא נתפשה : יד ועבר עליו רוח-קנאה וקנא את-אשתו והוא נטמאה או-עבר עליו רוח-קנאה וקנא את-אשתו והיא לא נטמאה : טו והביא האיש את-אשתו אל-הכהן והביא את-קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים לא-יצק עליו שמן ולא-יתן עליו לבנה כי-מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון : טז והקריב אתה הכהן והעמדה לפני יהוה : יז ולקח הכהן מים קדשים בכלי-חרש ומן-העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל-המים : יח והעמיד הכהן את-האשה לפני יהוה ופרע את-ראש האשה ונתן על-כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים : יט והשביע אתה הכהן ואמר אלהאשה אם-לא שכב איש אתך ואם-לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה : כ ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את-שכבתו מבלעדי אישך : כא והשביע הכהן את-האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן יהוה אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך בתת יהוה את-ירכך נפלת ואת-בטנך צבה : כב ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה אמן אמן : כג וכתב את-האלת האלה הכהן במפר ומחה אל-מי המרים : כד והשקה את-האשה את-מי המרים המאררים ובאו בה המים המאררים למרים : כה ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאת והניף את-המנחה ושמנים : מט על-פי יהוה פקד אותם ביד-משה איש איש על-עבדתו ועל-משאו ופקדיו אשר-צוה יהוה את-משה :
|