|
עמוד:141
פרק יח א וידבר יהוה אל-משה לאמר : ב דבר אל-בני ישראל ואמרת אלהם אני יהוה אלהיכם : ג כמעשה ארץ-מצרים אשר ישבתם-בה לא תעשו וכמעשה ארץ-כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו : ד את-משפטי תעשו ואת-חקתי תשמרו ללכת בהם פרק יז א וידבר יהוה אל-משה לאמר : ב דבר אל-אהרן ואל-בניו ואל כל-בני ישראל ואמרת אליהם זה הדבר אשר-צוה יהוה לאמר : ג איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או-כשב או-עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה : ד ואל-פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ליהוה לפני משכן יהוה דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו : ה למען אשר יביאו בני ישראל את-זבחיהם אשר הם זבחים על-פני השדה והביאם ליהוה אלפתח אהל מועד אל-הכהן וזבחו זבחי שלמים ליהוה אותם : ו וזרק הכהן את-הדם על-מזבח יהוה פתח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח ליהוה : ז ולא-יזבחו עוד את-זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה-זאת להם לדרתם : ח ואלהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן-הגר אשר-יגור בתוכם אשר-יעלה עלה או-זבח : ט ואל-פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו ליהוה ונכרת האיש ההוא מעמיו : י ואיש איש מבית ישראל ומן-הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל-דם ונתתי פני בנפש האכלת את-הדם והכרתי אתה מקרב עמה : יא כי-נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על-המזבח לכפר על-נפשתיכם כי-הדם הוא בנפש יכפר : יב על-כן אמרתי לבני ישראל כל-נפש מכם לא-תאכל דם והגר הגר בתוככם לא-יאכל דם : יג ואיש איש מבני ישראל ומן-הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או-עוף אשר יאכל ושפך את-דמו וכמהו בעפר : יד כי-נפש כל-בשר דמו בנפשו הוא ואמר לבני ישראל דם כל-בשר לא תאכלו כי נפש כל-בשר דמו הוא כל-אכליו יכרת : טו וכל-נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד-הערב וטהר : טז ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו : עולם : לב וכפר הכהן אשר-ימשח אתו ואשר ימלא את-ידו לכהן תחת אביו ולבש את-בגדי הבד בגדי הקדש : לג וכפר את-מקדש הקדש ואת-אהל מועד ואת-המזבח יכפר ועל הכהנים ועל-כל-עם הקהל יכפר : לד והיתה-זאת לכם לחקת עולם לכפר על-בני ישראל מכלחחאתם אחת בשנה ויעש כאשר צוה יהוה את-משה :
|