|
עמוד:139
פרק טז א וידבר יהוה אל-משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני-יהוה וימתו : ב ויאמר יהוה אל-משה דבר אל-אהרן אחיך ואל-יבא בכל-עת אל-הקדש מבית לפרכת אל-פני הכפרת אשר על-הארן ולא ימות כי בענן אראה על-הכפרת : ג בזאת יבא אהרן אל-הקדש בפר בן-בקר לחחאת ואיל לעלה : ד כתנת-בד קדש ילבש ומכנסי-בד יהיו על-בשרו ובאבנט בד יחגר ובמצנפת בד יצנף בגדי-קדש הם ורחץ במים את-בשרו ולבשם : ה ומאת וכלי-חרש אשר-יגע-בו הזב ישבר וכל-כלי-עץ ישטף במים : יג וכי-יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר : יד וביום השמיני יקחלו שתי תרים או שני בני יונה ובא לפני יהוה אל-פתח אהל מועד ונתנם אל-הכהן : טו ועשה אתם הכהן אחד חחאת והאחד עלה וכפר עליו הכהן לפני יהוה מזובו : טז ואיש כיתצא ממנו שכבת-זרע ורחץ במים את-כל-בשרו וטמא עד-הערב : יז וכל-בגד וכל-עור אשר-יהיה עליו שכבת-זרע וכבס במים וטמא עד-הערב : יח ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת-זרע ורחצו במים וטמאו עד-הערב : יט ואשה כי-תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל-הנגע בה יטמא עד-הערב : כ וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל אשר-תשב עליו יטמא : כא וכל-הנגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד-הערב : כב וכל-הנגע בכל-כלי אשר-תשב עליו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עדהערב : כג ואם על-המשכב הוא או על-הכלי אשר-הוא ישבת-עליו בנגעו-בו יטמא עדהערב : כד ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל-המשכב אשר-ישכב עליו יטמא : כה ואשה כי-יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת-נדתה או כי-תזוב על-נדתה כל-ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא : כו כל-המשכב אשר תשכב עליו כל-ימי זובה כמשכב נדתה יהיה-לה וכל-הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטמאת נדתה : כז וכל-הנוגע בם יטמא וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד-הערב : כח ואם-טהרה מזובה וספרה-לה שבעת ימים ואחר תטהר : כט וביום השמיני תקח-לה שתי תרים או שני בני יונה והביאה אותם אל-הכהן אל-פתח אהל מועד : ל ועשה הכהן את-האחד חחאת ואתהאחד עלה וכפר עליה הכהן לפני יהוה מזוב טמאתה : לא והזרתם את-בני-ישראל מחמאתם ולא ימתו בטמאתם בטמאם את-משכני אשר בתוכם : לב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת-זרע לטמאה-בה : לג והדוה בנדתה והזב את-זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם-טמאה :
|