|
עמוד:138
פרק טו א וידבר יהוה אל-משה ואל-אהרן לאמר : ב דברו אל-בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא : ג וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את-זובו אוהחתים בשרו מזובו טמאתו הוא : ד כל-המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל-הכלי אשר-ישב עליו יטמא : ה ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד-הערב : ו והישב על-הכלי אשר-ישב עליו הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד-הערב : ז והנגע בבשר הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד-הערב : ח וכי-ירק הזב בחהור וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד-הערב : ט וכל-המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא : י וכל-הנגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד-הערב והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד-הערב : יא וכל אשר יגע-בו הזב וידיו לא-שטף במים וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד-הערב : יב לח ויצא הכהן מן-הבית אל-פתח הבית והסגיר את-הבית שבעת ימים : לט ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית : מ וצוה הכהן וחלצו את-האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל-מחוץ לעיר אל-מקום טמא : מא ואת-הבית יקצע מבית סביב ושפכו את-העפר אשר הקצו אל-מחוץ לעיר אל-מקום טמא : מב ולקחו אבנים אחרות והביאו אל-תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את-הבית : מג ואם-ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את-האבנים ואחרי הקצות את-הבית ואחרי החוח : מד ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא : מה ונתץ את-הבית את-אבניו ואתעציו ואת כל-עפר הבית והוציא אל-מחוץ לעיר אל-מקום טמא : מו והבא אל-הבית כל-ימי הסגיר אתו יטמא עד-הערב : מז והשכב בבית יכבס את-בגדיו והאכל בבית יכבס אתבגדיו : מח ואם-בא יבא הכהן וראה והנה לא-פשה הנגע בבית אחרי החח את-הבית וטהר הכהן את-הבית כי נרפא הנגע : מט ולקח לחחא את-הבית שתי צפרים ועץ ארז ושני תולעת ואזב : נ ושחט את-הצפר האחת אל-כלי-חרש על-מים חיים : נא ולקח את-עץהארז ואת-האזב ואת שני התולעת ואת הצפר החיה וטבל אתם בדם הצפר השחוטה ובמים החיים והזה אל-הבית שבע פעמים : נב וחחא את-הבית בדם הצפור ובמים החיים ובצפר החיה ובעץ הארז ובאזב ובשני התולעת : נג ושלח את-הצפר החיה אל-מחוץ לעיר אל-פני השדה וכפר על-הבית וטהר : נד זאת התורה לכל-נגע הצרעת ולנתק : נה ולצרעת הבגד ולבית : נו ולשאת ולמפחת ולבהרת : נז להורת ביום החמא וביום החהר זאת תורת הצרעת :
|