המתנגדים למדיניות כור ההיתוך , למעשה , תומכים ב’רב תרבותיות . ’ לפי גישה זו , ריבוי הזהויות , התרבויות , העדות והמסורות , הופך את החברה לעשירה יותר . יש לאפשר לכל קבוצה לשמור על תרבותה וזהותה הייחודית , ואפילו לעודד את השונות . תומכי ה’רב תרבותיות’ רואים במדיניות ‘ כור ההיתוך’ כפייה של תרבות הרוב , או של התרבות של הקבוצה החזקה יותר , על הקבוצות האחרות . ביטוי לעמדה זו ניתן למצוא בדבריה של אחת הדמויות בספרו של אלי עמיר ‘ אהבת שאול : ’ יש בינינו אישים , אמר שייקה , שמאחזים עיניים ומדברים על אחדות ישראל , והם מקווים שלא נבין , ושמא הם עצמם באמת לא מבינים , שבעם ישראל חי ותוסס אחדות ישראל במובנה הטוב מכילה את כל הריבוי והשוני שבעם , ופירושה האחדות שבצד השווה שבכל השוני והריבוי המבורך של ההוויה הדמוקרטית . אבל המטיפים לאחדות ישראל פעמים רבות כוונתם לאחדות שהיא תכונתו של האחד שכולם צריכים להיות דומים לו , וממילא אין כוונתם לאחדות ישראל , אלא לאחידות ישראל , לאחידות המוחין של האזרחים , לרעיון לא דמוקרטי למצב שאין בו אופוזיציה , לעדר שהולך אחר ההנהגה , למין אחדות בתחפושת , אחדות גמורה שאין בה ...  אל הספר
מכון שלום הרטמן

תכנית בארי - מכון שלום הרטמן