במהלך אלפיים שנות גלות , היו ארץ ישראל והשאיפה לעלות אליה נוכחות כל הזמן בתודעתם של היהודים . הזיקה לארץ ישראל באה לידי ביטוי במנהגי החיים , בספרות , באמנות ובמחשבה היהודית . חלקם השתמרו לאורך מאות שנים של גלות , וחלקם פשטו ולבשו צורה , בעיקר לאור השינוי שהציונות חוללה ביחס לארץ ישראל . לאורך הדורות , יהודים עלו לארץ ישראל , בקבוצות וכבודדים , והצטרפו לארבע קהילות הקודש שהתקיימו בירושלים , בצפת , בחברון ובטבריה . למרות שבמשך הדורות לא חדלו יהודים לעלות לארץ ישראל , עבור מרבית היהודים הייתה ארץ ישראל בגדר רעיון וחלום בלבד . רק במאה וחמישים השנים האחרונות , בעקבות פעילות התנועה הציונית , הפכה ארץ ישראל למקום אמיתי ובר השגה עבור רבים . בפרק זה נעקוב אחר הכמיהה לארץ ישראל של היהודים בתפוצות לאורך השנים , וננסה לגלות : > כיצד הביעו היהודים את מרכזיותה של ארץ ישראל בחייהם , גם כאשר חיו רחוק ממנה וללא אפשרות לשוב אליה ? > מה הייתה משמעות ההתיישבות בארץ ישראל עבור יהודים , עוד לפני התנועה הציונית ? > במה דומה ובמה שונה העלייה לארץ ישראל לאורך הדורות לעלייה אליה במסגרת המפעל הציוני ?  אל הספר
מכון שלום הרטמן

תכנית בארי - מכון שלום הרטמן