“ היי אדיסו , ” חייך יפתח אל חברו שבדיוק נכנס לכיתה . “ למה לא הגעת אתמול לבית הספר ” ? “ חגגתי עם המשפחה שלי , ” ענה אדיסו והתיישב בעייפות על הכיסא שלו . “ חגגת ? לא היה שום חג מאז סוכות , ועד חנוכה יש עוד הרבה זמן . ” “ חגגנו את הסיגד , ” ענה אדיסו וחייך כשראה את הבעת פניו המופתעת של יפתח . “ אין לך מושג מה זה , אה ” ? “ לא , ” הודה יפתח . “ מה זה ” ? “ זה חג שההורים שלי היו חוגגים באתיופיה , ועכשיו אנחנו חוגגים אותו גם כאן . נסענו עד ירושלים בשביל לחגוג אותו , באיזו טיילת שמשקיפה על העיר העתיקה ועל הר הבית . ” “ ירושלים ” ? יפתח לא הבין . “ אם זה חג מאתיופיה , מה הקשר לירושלים ” ? “ האמת היא שגם אני לא כל כך מבין , ” צחק אדיסו . “ כשאפגוש את סבא בסוף שבוע , אולי אשאל אותו . הוא קייס , אתה יודע . ” יפתח הנהן . לפחות את זה הוא ידע . ביום שישי בערב הלך אדיסו לבקר את סבא שלו וזכר לשאול אותו על הסיגד . לסבא , כצפוי , הייתה תשובה ארוכה : “ בספר עזרא ונחמיה מסופר על בני ישראל שהתאספו לבושים שקים וצמו . רבע מהיום הם היו קוראים בספר תורת ה’ ורבע מהיום הם היו מתוודים ומשתחווים לאלוהים . ” אמר...  אל הספר
מכון שלום הרטמן

תכנית בארי - מכון שלום הרטמן