בספר "מר אל כאן אנה" מסבירה ילדה קטנה את השקפת עולמה ביחס לרעיון של יום מנוחה . לדבריה , המנוחה היא "היצירה הכי גדולה : " - למה רצה מר אל לנוח ביום השביעי ? פתחה . - אני חושב שלא נשארו לו כוחות אחרי שבוע של עבודה קשה , עניתי . - לא , הוא לא נח בגלל שהיה עייף . - מה — לא ? אני מתעייף רק מהמחשבה על כל שעשה . - בטח שלא , הוא לא היה עייף . - לא ? - לא . הוא המציא את המנוחה . - אה , זה מה שהוא עשה , מה ? - כן , וזאת היצירה הכי גדולה שלו . המנוחה . - מה לפי דעתך היה בעולם לפני היום הראשון של מר אל ? - תהו ובהו אחד גדול . אני חושב ? - נכון , ואתה לא מסוגל לנוח במקום שיש בו תוהו ובוהו אחד גדול , מה ? - אני חושב שלא , טוב . אז מה ? - אז אחרי שהוא התחיל לעשות את כל הדברים ההם , נהיה קצת פחות תוהו ובוהו בעולם . - מתקבל על הדעת , הנהנתי . - אחרי שמר אל גמר הכל . את כל מלאכתו , אשר ברא אלוהים לעשות , כבר לא היה שום תוהו ובוהו בעולם , ואז אפשר לנוח , ובגלל זה המנוחה היא הנס הכי גדול מכולם . סידני ג'ורג' הופקינס , מר אל כאן אנה . 1 מה המשמעות של תפיסת המנוחה כיצירה ? האם צריך "ליצור" מנוחה ? . 2 חשבו...  אל הספר
מכון שלום הרטמן

תכנית בארי - מכון שלום הרטמן