אברהם יהושע השל , שהיה מההוגים החשובים של היהדות במאה העשרים , כתב ספר על המשמעות הרוחנית של יום השבת לאדם בתקופתנו . בספרו 'השבת' הוא מדמה את השבת לארמון בתוך הזמן : אנו חיים שישה ימים בשבוע תחת רודנותם [ שלטונם ] של ה'דברים' שבמרחב ; בשבת אנו מנסים לכוון עצמנו לקראת קדושת הזמן . ביום זה אנו נקראים ליצור זיקה עם הנצח שבזמן , לסור [ לעזוב ] מתוצאות הבריאה , ולפנות אל סוד הבריאה . על האדם המבקש לחשוף את קדושת היום מוטלת המשימה לנטוש את הניכור הקיים במסחור הבוטה של החיים , ואת היותו לכוד בעול העמל והיגיעה . עליו לצעוד הרחק מהקולות הצורמים שבשאר הימים , ממתחים ומתאוות הרכישה , מהמעילה העצמית בה הוא שרוי . עליו להיפרד ממלאכתו , ולהבין שהעולם כבר נברא וישרוד גם ללא עזרת האדם . שישה ימים אנו נאבקים בעולם , וסוחטים רווח מן האדמה ; בשבת אנו פונים אל הזרע הנצחי הנטוע בנפשנו . לעולם מוקדשים הידיים , הנפש שייכת למימד אחר ... היום השביעי הוא כארמון בתוך הזמן , ובממלכת הזמן ימצא כל אדם את מקומו . אברהם יהושע השל , השבת  אל הספר
מכון שלום הרטמן

תכנית בארי - מכון שלום הרטמן